רע"ב 7242/19 יעקב פרץ נ. מדינת ישראל

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 29.10.2019 (עת"א 66913-09-19, השופט י' בן חמו ). בית המשפט המחוזי דחה עתירה שהגיש המבקש כנגד ההחלטה המורה על הפסקה מינהלית של ריצוי עונש המאסר שהושת עליו בדרך של עבודות שירות, כך שימשיך לרצות מאסר זה מאחורי סורג ובריח.

2.

המבקש הורשע בחודש אוקטובר 2017 בעבירות תעבורה, ובעקבות זאת נגזרו עליו, בין היתר, ששה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, עונש שכלל גם הפעלה בחופף של שני מאסרים על תנאי שנגזרו על המבקש בגין הרשעות קודמות.

3.

בחודש אפריל 2018 החל המבקש בריצוי עבודות השירות במתנ"ס קהילתי בעפולה. לאחר שבמהלך החודשים אפריל ומאי 2018 התייצב המבקש לשבעה ימי עבודה בלבד ולא הציג אישור להיעדרותיו, נערכה עמו ביום 15.5.2018 שיחת בירור ראשונה. במהלך השיחה טען המבקש כי הוא לא התייצב לעבודה כנדרש בשל בעיות רפואיות וכי דיווח על כך למעסיקיו בטלפון בזמן אמת. בתום השיחה המבקש הוזהר ושובץ מחדש לביצוע עבודות השירות במועצה הדתית טבעון. לאחר שלא התייצב אף למקום עבודה זה, זומן המבקש לשימוע בחודש יוני 2018, שנדחה עקב מצבו הרפואי. ביום 2.7.2018 התקיימה ועדה רפואית בעניינו של המבקש, במהלכה נקבע כי הוא אינו כשיר לביצוע עבודות שירות. בעקבות זאת הוגשה בקשה לבית המשפט שגזר את עונשו לשינוי גזר הדין והמבקש שהה בהפסקה מינהלית של עבודות השירות עד לסוף חודש אוקטובר 2018.

4.

בסופו של דבר, לאחר שהמבקש הודיע כי אינו סובל עוד מהבעיה הרפואית שהייתה לו, נקבע כי הוא יחזור לריצוי עבודות השירות. המבקש שובץ אפוא ביום 28.10.2019 לעבודות שירות בחברת "המשקם". בפועל,

המבקש הוסיף להיעדר, כך שבחודש נובמבר 2018 עבד רק מחצית מהימים ובחודש דצמבר 2018 עבד 11 ימים בלבד. בעקבות זאת, זומן המבקש בחודש פברואר 2019 לשיחת בירור, שבסיומה הוחלט לשבצו במקום עבודה אחר. המבקש סירב להתייצב במקום החדש שנקבע, ועל כן נערך לו שימוע ביום 6.3.2019. השימוע הופסק באיבו כאשר המבקש עזב את המקום בטרם הסתיים הדיון, וזאת לאחר שהתבקש להציג אישורים רפואיים בגין היעדרויותיו הרבות מהעבודה.

5.

לנוכח כל האמור, ביום 29.4.2019 החליטה הממונה הארצית על עבודות שירות להמליץ על הפסקתן של עבודות השירות. ההמלצה אושרה ביום 30.4.2019 על-ידי ראש אגף ביטחון ומבצעים בשירות בתי הסוהר בתוקף סמכותו לפי סעיף 51ט לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ההחלטה התבססה על הנימוקים הבאים: היעדרויות רבות של המבקש, שינויי השיבוץ המרובים, העובדה שהמעסיקים במקומות העבודה השונים ביקשו שלא להמשיך להעסיקו, וכן התנהגותו במעמד בשימוע.

6.

המבקש הגיש כאמור עתירה לבית המשפט המחוזי כנגד החלטה זו. להשלמת התמונה יצוין כי העתירה הוגשה תחילה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אך בעקבות העלאתה של טענת חוסר סמכות מקומית התיק הועבר לבית המשפט המחוזי בנצרת.

7.

בית המשפט המחוזי דחה את העתירה בקבעו כי לא נמצא פגם המצדיק התערבות בהחלטה שהתקבלה. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש נעדר מעבודות השירות תוך שהוא מתנהל באופן בעייתי, כי הוא הציג אישורים חלקיים בלבד להיעדרותו וכשהוצב למקום עבודה חדש התנגד להתייצב בו. עוד צוין כי נערכו למבקש מספר שיחות בירור, כי הוא הוזהר מספר פעמים, כי ניתנו לו מספר הזדמנויות לסיים את ריצוי המאסר בעבודות שירות, וכי במהלך השימוע שנערך לו הוא התפרץ מספר פעמים. בית המשפט המחוזי אף ציין שכאשר עלתה האפשרות בעבר להורות על הפסקה מינהלית של עבודות השירות בגין מצבו הרפואי של המבקש, הוא התנגד לכך וטען כי הוא כשיר להמשיך ולבצע את עבודות השירות. אולם, כך צוין, בהמשך המבקש הוסיף להיעדר מעבודות השירות במקום החדש שבו הוצב בטענה כי היעדרויות אלה נובעות ממצבו הרפואי. בית המשפט המחוזי הוסיף כי המבקש ריצה בעבר עונש של מאסר בדרך של עבודות שירות, וכי הוסברו לו הכללים המחייבים עובד שירות. בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט המחוזי כי ביצוע עבודות שירות היא פריבילגיה הניתנת לאסיר, וככל שהוא מוכיח בהתנהגותו שהוא אינו זכאי לכך, היא תישלל ממנו. בהמשך לכך, נקבע כי המבקש "הביא תוצאה זו על עצמו". בית המשפט המחוזי קבע אפוא כי המבקש יתייצב לריצוי יתרת עונשו ביום 6.11.2019.

8.

בקשת רשות הערעור דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש עותר לכך שיתאפשר לו להמשיך ולרצות את עונש המאסר אשר נגזר עליו בדרך של עבודות שירות, וכי תינתן לו הזדמנות נוספת "לתקן את המחדל". המבקש טוען כי נפגעה זכותו לשימוע תקין, בין היתר לנוכח הזמן שחלף בין ימי ההיעדרות הנטענים לבין מועד השימוע, וכן משום שלא ניתן לו הסבר על כך שהוא זכאי להיות מיוצג בהליך השימוע. כמו כן, המבקש טוען כי במהלך השימוע לא התאפשר לו להציג מסמכים רפואיים להוכחת מצבו ולהצדקת ימי היעדרותו. המבקש מדגיש את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, ובכלל זה את מצבו הכלכלי והרפואי, וטוען כי יש לפעול במאמץ מיוחד למציאת מתווה שיאפשר לו להמשיך ולרצות את עבודות השירות אך במקביל להמשיך לתמוך במשפחתו, בהיותו מפרנס יחיד. כמו כן, מציין המבקש כי על אף שלחובתו הרשעות קודמות, מעולם לא נשלח למאסר מאחורי סורג ובריח. לדבריו, שליחתו למאסר על אף שלא נשקפת ממנו כל מסוכנות ובהתחשב בזמן הרב שחלף מאז ביצע את העבירות שבגינן הורשע אינה משרתת את האינטרס הציבורי.

9.

ביום 1.11.2019 הוריתי למשיבה להגיש תגובה לבקשה, וזו הוגשה ביום 4.11.2019. המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות על הסף מאחר שאינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור. המשיבה מציינת כי אף המבקש לא טען בבקשה כי היא חורגת מעניינו הפרטני.

10.

יתר על כן, המשיבה טוענת כי אף לגוף הדברים יש לדחות את הבקשה. המשיבה מצביעה על כך שעל אף היעדרויותיו הרבות של המבקש מעבודות השירות, נערכו עמו שתי שיחות בירור, הוא הוזמן לשימוע, וכן ניתנו לו מספר הזדמנויות לתקן את דרכיו כאשר הוא נשלח לארבעה מקומות עבודה שונים. אולם, כך נטען, המבקש לא השכיל לנצל הזדמנויות אלה והוסיף להיעדר פעם אחר פעם מביצוע עבודות השירות. המשיבה טוענת אפוא כי הפסקת עבודות השירות נעשתה רק כאשר "כלו כל הקיצין". המשיבה מוסיפה כי יש לדחות את טענותיו של המבקש בנוגע לפגמים שנפלו בקיום השימוע בעניינו, בהדגישה כי הוסברו לו הסיבות בגינן זומן לשימוע, ניתנה לו האפשרות להציג את טיעוניו, והוא אף התבקש להציג במעמד השימוע אישורים רפואיים שהוצגו למעסיק בזמן אמת בגין היעדרויותיו. בשלב זה, כך נטען, התפרץ המבקש ועזב את השימוע. המשיבה מוסיפה כי אף בבקשה דנן המבקש לא צירף כל אסמכתה המבססת את טיעוניו באשר לסיבות להיעדרויותיו. במכלול נסיבות אלה, טוענת המשיבה כי ההחלטה להפסיק את עבודות השירות היא החלטה סבירה ותקינה שאין להתערב בה.

11.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה על נספחיהן, ושקלתי את הדברים בכובד ראש, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

12.

כידוע, אמת המידה למתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי הניתן בעתירת אסיר היא מצמצמת. המבקש לא הראה כי קיימת הצדקה להיעתר לבקשתו, וזאת אף לפי הגישה המקלה לעניין זה (ראו למשל: רע"ב 4982/14 זולונוב נ' מדינת ישראל , פסקה ח' (1.9.2014)). בפסיקה הודגש פעמים רבות כי ריצוי עונש מאסר על דרך של עבודות שירות הוא פריבילגיה המאזנת בין הצורך להטיל על נאשם עונש מאסר בפועל לבין הרצון לסייע בשיקומו, בנסיבות המתאימות. יחד עם זאת, מקום בו הנאשם לא קיבל על עצמו את האחריות הנלווית למסלול עונשי זה ולא ביצע את המוטל עליו, ניתן לבטל פריבילגיה זו (ראו למשל: רע"ב 2334/11 בן דוד נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (2.5.2011); רע"ב 2699/18 קובי נ' שירות בתי הסוהר – הממונה על עבודות השירות , פסקה 11 (30.4.2018)). מעיון בתיק התרשמתי כי אכן ניתנו למבקש מספר הזדמנויות לתקן את דרכיו, ובכלל זה הוא שובץ לארבעה מקומות עבודה שונים. כמו כן, כאשר כבר עמדה על הפרק בעבר הפסקה של עבודות השירות, הוחלט לתת למבקש הזדמנות נוספת להשלמת עבודות השירות וזאת לאחר שטען כי הוא כשיר מבחינה רפואית לביצוען. חרף זאת, הוא הוסיף להיעדר מהעבודה, ואף בשלב זה נטען על ידו כי הוא סובל מבעיות רפואיות רבות, באופן שמעורר שאלות בנוגע לכשירותו להמשיך למלא את עבודות השירות. מנגד, כפי שציינה המשיבה, לא הוצגו אסמכתאות מספקות אשר יתמכו בטענותיו אלה.

13.

סיכומו של דבר: עם כל ההבנה לקשייו של המבקש, הוא הוכיח בהתנהגותו כי אינו מצליח להשתלב במסגרת של עבודות שירות. ההחלטה בעניינו התקבלה כשנה לאחר שהחל בביצוען של עבודות השירות, כאשר כלל מעסיקיו בתקופה זו ביקשו שלא לחזור ולהעסיקו. ניתן להצטער על התוצאה, אך אין לומר שההחלטה שהתקבלה אינה סבירה.

14.

לצד כל האמור, ולאחר שעיינתי בבקשה נוספת שהוגשה מטעם המבקש היום המכוונת לעיכוב התייצבותו למאסר, אני סבורה כי במכלול הנסיבות ראוי ליתן למבקש תקופת התארגנות ארוכה יותר בטרם יידרש להתייצב לריצוי יתרת עונשו. על כן אני מורה כי המבקש יתייצב לריצוי יתרת עונשו בהתאם להוראות שירות בתי הסוהר ביום 25.11.2019 בשעה 10:00. למותר להוסיף את המובן מאליו, והוא כי חזקה על המשיבה שתדאג ליתן מענה לצרכיו הרפואיים של המבקש, ככל שיתעוררו, במהלך תקופת המאסר הקצרה שנותרה לו.

15.

סוף דבר: בכפוף לאמור בסעיף 14 לעיל, הבקשה נדחית.