החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"ב 7279/03 אוריאל דוידי נ. ועדת שחרורים-שב"ס

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · שחרור מוקדם של אסירבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של אסיר על דחיית בקשתו לשחרור מוקדם. טענה בדבר יריבות עם נשיא המדינה ומניעים פוליטיים לא הועלתה בפני הוועדה או בבית המשפט המחוזי, ולכן לא נשמעה. נקבע כי החלטת הוועדה הייתה מנומקת ולא עסקה באורך המאסר, והמבקש רשאי לעתור נגד החלטת דיון חוזר מפברואר 2004 לבית המשפט המחוזי.

העובדות

המבקש הורשע ברצח שביצע בהיותו קטין, ונגזרו עליו שש עשרה שנות מאסר שהועמדו על שלוש עשרה שנים. ועדת השחרורים דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם, ובית המשפט המחוזי דחה את עתירתו. בבקשת הרשות לערער טען המבקש טענות על יריבות עם נשיא המדינה ועל מניעים פוליטיים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לקבל טענה בדבר יריבות בין הרשות השופטת לנשיא המדינה ומניעים פוליטיים בהחלטה על שחרור מוקדם, כאשר טענה זו לא הועלתה בפני הוועדה או בית המשפט המחוזי?

הלכות

  1. 1

    טענה שלא נטענה בפני הוועדה או בפני בית המשפט המחוזי אינה נשמעת לראשונה בערעור, ולכן דינה להידחות.

    ״המבקש לא צירף לבקשתו בפנינו את בקשתו בפני הועדה או את עתירתו בפני בית המשפט המחוזי״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • שחרור מוקדם
  • אסיר
  • ועדת השחרורים
  • עתירת אסיר
  • רשות לערער
  • נשיא המדינה
  • מאסר בפועל
  • החלטה מנומקת

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"ב

7279/03

בפני:

כבוד השופטת מ' נאור

העותר:

אוריאל יאיר דוידי

נ ג ד

המשיבים:

1. ועדת

שחרורים - שב"ס

2. היועץ המשפטי לממשלה

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית

המשפט המחוזי בתל אביב בע.ע.א. 1861/03 מיום 8.7.2003, שניתנה על ידי כבוד סגן

הנשיא יהושע גרוס והשופטות: אסתר קובו ומיכל רובינשטיין

בשם העותר: בעצמו

בשם המשיב מס' 2: עו"ד דני

חורין

החלטה

1.בקשה לרשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעתירת אסיר.

2.המבקש הורשע ביום 1.1.2996 ברצח שביצע בעת היותו בן 16, כאשר ירה מטווח קצר באדם ערבי שעיבד את שדהו באזור. על המבקש נגזרו 16 שנות מאסר בפועל, אשר הועמדו על 13 שנות מאסר על ידי נשיא המדינה. בקשת המבקש לשחרור מוקדם בפני ועדת השחרורים לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001, נדחה, ועל כן הוא עתר לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את עתירתו.

3.בבקשתו בפני בית משפט זה טוען המבקש, בין היתר, "כי לא ניתן שחרור מוקדם בשל יריבות בין הרשות השופטת למוסד הנשיא שקצב את עונשו . . . וכן מטעמים פוליטיים, מאחר וידוע לכל כי רובם המכריע של אנשי הרשות השופטת הינם אנשי שמאל פרו ערבים ואילו המבקש נשפט בגין עבירה לאומנית."

4.המבקש לא צירף לבקשתו בפנינו את בקשתו בפני הועדה או את עתירתו בפני בית המשפט המחוזי, ואולם בהחלטותיהם של הועדה ושל בית המשפט המחוזי, וכן מטענותיו של עורך הדין שייצג את המבקש בבית המשפט המחוזי, לא עולה כל רמז לכך שהמבקש טען את טענתו בענין "יריבות" עם נשיא המדינה או כל התייחסות לענין זה (למעט צוין עובדת המתקנת העונש). מטעם זה בלבד, דין הטענה להידחות. מעבר לצורך יצוין, כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי שהחלטת הוועדה – החלטה מנומקת שפירטה שיקולים לפי סעיף 9 לחוק האמור – לא נסובה על עניין אורך המאסר שצוין בה.

5.טענתו של המבקש שצוטטה לעיל מוטב היה אם לא היתה נטענת כלל. יצויין שבנתיים התקיים דיון חוזר בועדת השחרורים שדחתה, שוב ביום 1.2.04 את הבקשה. על החלטה נוספת זו יכול המבקש לעתור, אם ברצונו בכך, לבית המשפט המחוזי.

6. הבקשה נדחית.

ניתנה היום, א' אדר, תשס"ד (23.2.2004).

ש

ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1טענה שלא נטענה בפני הוועדה או בפני בית המשפט המחוזי אינה נשמעת לראשונה בערעור, ולכן דינה להידחות.