רע"ב 7351/00 דאהר אבו דיה נ. שירות בתי הסוהר

1.המבקש הינו אסיר המרצה עונש מאסר של שמונה שנים בגין שהייה בלתי חוקית, שוד בנסיבות מחמירות וקשר לביצוע פשע. ביום 8.10.97 ברח המבקש מכלאו, יחד עם אסירים אחרים, תוך ניסור סורגי התא. המבקש נלכד ונעצר רק כעבור 290 יום. בשל אירוע בריחה זה הוכרז המבקש כבעל סיכון גבוה לבריחה (סג"ב). הגדרתו כסג"ב נבדקה - על-פי הוראות פקודת שירות בתי הסוהר 12.01.101 - בתאריכים 15.2.99, 29.8.99, 20.2.00 והוחלט להשאירה על כנה. ההחלטה האחרונה התקבלה על בסיס מידע ממנו עלה כי המבקש תכנן בריחה נוספת. על החלטה זו הגיש המבקש עתירת אסירים לבית המשפט המחוזי, בה עתר הוא לשינוי הגדרתו כסג"ב. בית המשפט המחוזי דחה עתירתו וציין כי עניינו של המבקש ייבחן שנית בעוד מספר ימים. ואכן, ביום 27.8.00 בחן המשיב פעם נוספת את עניינו של המבקש והחליט שלא לשנות את הגדרתו כסג"ב. על כך הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

2.בבקשתו טוען המבקש, כי החלטת המשיב התקבלה משיקולים שאינם לגיטימיים, כי היא גורמת לו התדרדרות נפשית ובעטיה נמנע ממנו לצאת לחופשות מן הכלא. המשיב מתנגד לבקשה. לטענת המשיב, המבקש לא הצביע על בעיה משפטית מיוחדת או על נושא אחר בעל חשיבות כללית המצדיק מתן רשות ערעור בעניינו. מכל מקום, לטענתו, אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, שאישר את החלטות המשיב בנוגע להגדרתו של המבקש המבוססות על המידע שבפניו, כהחלטות סבירות ומוצדקות.

3.לאחר שעיינתי בחומר שלפני הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית או שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, על פי הכללים הנקוטים בידינו (רע"ב 7/86 לואיס וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כמו כן, לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט המחוזי, שלא מצא להתערב בהחלטות המשיב, אותן מצא כסבירות ומבטאות איזון ראוי בין כל השיקולים הרלבנטיים (רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' רוני לוי , פ"ד מז(3) 802, 803).

4.אשר על כן, הבקשה נדחית.