רע"ב 7359/20 גונן שגב נ. שרות בתי הסוהר מחלקת האסיר

1.

המבקש הוא אסיר הנושא עונש מאסר של 11 שנים בגין הרשעתו בעבירות ריגול חמור ומסירת ידיעות לאויב. המבקש הגיש עתירה נגד האיסור המוטל עליו לקיים שיחות טלפון עם עורכי דינו (וראו החלטת בית משפט בעניין עתירה קודמת שהגיש המבקש בנושא, רע"ב 3898/19 שגב נ' שירות בתי הסוהר (31.10.2019) (להלן: רע"ב 3898/19 )). בכתב התשובה לעתירה ציינו המשיבים לה בין היתר כי שירות הביטחון הכללי אינו סבור כי ניתן להימנע מהטלת מגבלות על המבקש וכי עמדתו החסויה של שירות בתי הסוהר בעניין זה תוצג לבית המשפט במעמד הדיון. בצד האמור נטען כי בעבר אושרו למבקש שלוש שיחות טלפון עם בת זוגו בפיקוח שירות בתי הסוהר וכי הוא רשאי להגיש בקשה מתאימה לקיום שיחה טלפונית כאמור "כחריג הומניטרי". בנוסף, בגדרי ההליך קמא הגיש המבקש "בקשה להורות למשיבים על העברת נתונים ומידע לעותר" שבה ביקש לקבל נתונים על אודות מתקני כליאה שמאפשרים לאסירים ביטחוניים לשוחח בטלפון עם בני משפחתם ועם עורכי דין. בתגובה לבקשה זו מיום 19.7.2020 ציינו המשיבים לעתירה כי מדובר ב"פיילוט" שמתקיים בימים אלה, חלקו באגפי קטינים ונשים, אשר בגדרו מתאפשר קשר טלפוני לאסירים ביטחוניים והוא מוגבל לשיחות עם בני משפחה מקרבה ראשונה בלבד, ולא לעורכי דין – כפי המבוקש בעתירה; וכי ממילא גם במקומות שבהם מתקיים הפיילוט ישנם אסירים שלא אושר להם קשר טלפוני כאמור באופן פרטני על ידי גורמי הביטחון. לאחר שקיים דיון בעתירה, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת כתב תשובה משלים לעתירה, שיכלול התייחסות לבקשת המבקש ליצור קשר עם עורכי דין ספציפיים, לאו דווקא בשיחה ישירה, כי אם במפגש (אלא אם יש מניעה מנומקת לכך). בהמשך להחלטה זו הודיעו המשיבים בכתב תשובה משלים כי לאחר שנוצר קשר עם עורכת הדין שפרטיה נמסרו על ידי המבקש, יתואם לה מפגש עמו בימים הקרובים, וכעולה מכתבי בית הדין שהוגשו בעתירה, מפגש כאמור התקיים.

2.

בפסק דין מיום 3.9.2020, דחה בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו ) את העתירה וקבע כי טענותיו של המבקש לגבי תוקפן וחוקיותן של ההגבלות המוטלות על אסירים ביטחוניים נבחנו ונדונו לא אחת על ידי בית משפט זה, שקבע כי הן תקפות. בפרט בעניינו של המבקש צוין כי הוא מקבל ביקורים של עורכי דין ועל כן זכות הייצוג שלו מתאפשרת בדרך של מפגש "פנים אל פנים"; כי לא הוכח כי המבקש עומד בתנאי סעיף 4 לפקודה; וכי החזקתו – משיקולים מערכתיים ומודיעיניים – באגף נפרד מאסירים ביטחוניים אינה גורעת מסיווגו כאסיר ביטחוני.

3.

מכאן הבקשה שלפניי למתן רשות ערעור, שבה חוזר המבקש על טענותיו נגד המגבלות המוטלות על אסירים ביטחוניים בנושא קיום שיחות טלפון עם עורכי דין וטוען כי אלו אינן חוקתיות נוכח פגיעתן בזכות הייצוג ובזכות להליך הוגן. נטען כי חרף בקשותיו, נציגי שירות בתי הסוהר לא מאפשרים לו ליצור קשר עם עורכי דין. עוד טוען המבקש כי יש להחיל בעניינו את החריג הקבוע בסעיף 4(ב) לפקנ"צ 03.02.00 "כללים ביחס לאסירים ביטחוניים" (להלן: הפקודה ) וכי האיסור שמוטל עליו לקיים קשר טלפוני מפלה אותו לעומת אסירים ביטחוניים במתקנים אחרים של שירות בתי הסוהר, להם ניתנת האפשרות לקיים שיחות טלפון ושאינם באים בגדרי החריג האמור. המבקש הוסיף וביקש כי ימונה לו סניגור ציבורי בהליך דנן.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. אף בהנחה שחלה אמת מידה מקלה למתן רשות ערעור בבקשות מעין זו שלפניי (רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009)), איני סבור כי קמה עילה למתן רשות ערעור במקרה דנן. טענותיו של המבקש – הן לגבי חוקתיות האיסור על קיום שיחות טלפון בין אסירים ביטחוניים לבין עורכי דינם, הן לגבי תחולתו של החריג בסעיף 4(ב) לפקודה בעניינו הפרטני – חוזרות על טיעוניו בהליכים קודמים שנדונו על ידי בית המשפט המחוזי ובית משפט זה, כמפורט ברע"ב 3898/19, והמבקש לא הראה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות דיון מחודש בהן לפני בית משפט זה. כמו בהליך הקודם, גם בבקשה דנן טענות המבקש שלפיהן עניינו בא בגדרי החריג הקבוע בסעיף 4(ב) לפקודה נוגעות ליישום הדין בעניינו הפרטני ולא הונחה עילה לתת רשות ערעור בעניינן (רע"ב 3898/19, פסקה 11; ראו גם החלטה נוספת בעניינו של המבקש בהקשר אחר, רע"ב 6309/19 שגב נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 10 (3.12.2019)). לכך יש להוסיף, כפי שציין בית המשפט המחוזי, כי על פי עמדת שירות בתי הסוהר בהליך קמא – למבקש ניתנת האפשרות להיפגש בבית הסוהר עם עורכי דין בהמשך לבקשותיו הפרטניות ליצירת קשר עמם ובהתאם לנהלי המשיב 1. עוד אציין, בהינתן שהמבקש היה מיוצג בהליך קמא וכן ברע"ב 3898/19, לא מצאתי להיעתר לבקשתו למנות לו סניגור ציבורי בהליך כאן ובקשה זו נדחית אף היא.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא. טענותיו של המבקש בהתייחס לקצב ואופן הטיפול של המשיב 1 בבקשה קונקרטית לקיום מפגש עם עורכי דין שמורות לו.

אין צו להוצאות.