רע"ב 7364/20 פלוני נ. ועדת שחרורים במקום מושבה בבית הסוהר איילון

1.

המבקש, רפאל יוחיוב, מרצה עונש מאסר של 15 שנים, נוכח הרשעתו בעבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה סדום בנסיבות מחמירות, פציעה בנסיבות מחמירות, וכליאת שווא. לחובתו של יוחיוב עבר פלילי ממין העניין, וזהו מאסרו השלישי בפועל. שני-שליש מתקופת מאסרו הנוכחי, חל ביום 1.10.2016; שחרורו המלא עתיד לחול ביום 30.4.2022.

2.

עניינו של יוחיוב נדון לפני ועדת השחרורים ביום 1.4.2019, ובתום הדיון נקבע כי יוחיוב לא עבר תהליך מספק בכל הנוגע לטיפול באלימות ושיקום תעסוקתי. לפיכך, נדחה הדיון בעניינו, תוך שהומלץ לשלבו בשיקום קבוצתי ובטיפול באלימות. לאחר שהשתתף בקבוצה פסיכו-חינוכית בנושא אלימות במשך ארבעה חודשים, הוגשה חוות דעת עדכנית מטעם מב"ן, ובמסגרתה נקבע כי בעקבות הטיפול פחתה מסוכנותו, והיא מוערכת כיום ברמה בינונית. מעריכת המסוכנות התייחסה לאישיותו של יוחיוב, ולתהליך השיקומי שעבר בבית הסוהר: "הרושם שלאורך השנים היה מנותק רגשית, העולם הרגשי שלו היה דל מאד והיכולת לאמפתיה היתה נמוכה מאוד. הרושם כי העבירות בוצעו על רקע קווי אישיותו, התנהגותו האלימה, שימוש בסמים ועיוותי חשיבה, ולא על רקע פתולוגיה מינית. במהלך המאסר ובעזרת הטיפולים בהם לקח חלק, הרושם כי הוא מצליח להתחבר יותר רגשית ולבחון את רגשותיו באופן כן יותר ולתת להם מקום בחיי היומיום. הרושם כי עדיין לפניו כברת דרך בתחום זה אבל הוא בהחלט בכיוון הנכון" . עוד צוין, כי יוחיוב לוקח אחריות מלאה על העבירות שביצע, ומביע אמפטיה כנה כלפי נפגעת העבירה. מעריכת המסוכנות הוסיפה, כי "כיום ישנה הבנה ברמה טובה למעגל העבירה, ולמצבי סיכון. קיימת תמיכה משפחתית, מצד בני דודיו. הרושם ממוטיבציה כנה לשינוי אורחות חייו" .

3.

לאחר שעניינו של יוחיוב נבחן על-ידי רש"א, הומלץ לשחררו לטיפול מונע בהוסטל סגור במסגרת 'מעגלים', למשך שנה אחת; בתום אותה תקופה, תיבחן אפשרות לשלבו ב'מרכז יום' לתקופה נוספת. צוין, כי עם כניסתו להוסטל, יפגש יוחיוב עם פסיכיאטר שיבדוק אם קיים צורך בטיפול תרופתי להפחתת הדחף המיני. הובהר, כי תכנית השיקום המונע ארוכה מתקופת הרישיון, ולפיכך היא תעוגן בצו פיקוח. בדוח סוציאלי שהוכן ביום 14.7.2020, תואר הרקע הקשה שממנו הגיע יוחיוב: אם כבדת שמיעה, אב שריצה תקופת מאסר ולאחריה עזב את הבית, קשיים בלימודים, גירושין, העדר קשר עם בנותיו, ועוד. בסיכומו של הדוח נכתב, כי "עולה הרושם מאדם בעל קשיים במישור הבינאישי, הסובל מרגשות דחייה בשל נסיבות חיים מורכבות וקשות, ללא גורמי תמיכה משמעותיים זקוק למסגרת טיפולית אשר תיתן מענה מקיף טרם שחרורו לקהילה" .

4.

ביום 16.9.2020, ישבה ועדת השחרורים על המדוכה ודנה בתכנית המניעה שהוצעה על-ידי רש"א. הוועדה התייחסה לחומרתן של העבירות שביצע יוחיוב, ולתוצאות הקשות שנגרמו בעטיין. לצד זאת, נתנה הוועדה דעתה על התהליך השיקומי שעבר מאז שנכנס בשערי בית הסוהר. הוועדה תיארה כי בתחילה כפר יוחיוב בעבירות שבהן הורשע והתכחש להיותו אלים, אך בהמשך החל להפנים את הצורך בטיפול: "הוא גילה יכולות ללימוד, להסתגלות, להירתמות למשימה ואכן בהתאם לחוות הדעת השונות הוא נתרם מההליכים השונים" . כמו כן, התרשמה הוועדה מדבריו של יוחיוב לפניה, ממודעותו לעבירות שביצע, ומרצונו הכן להמשיך בטיפול ולעבור שינוי ממשי באורחות חייו. הוועדה הדגישה, כי היתה מקבלת את התנגדות היועץ המשפטי לממשלה לשחרור, "אילו המשמעות היתה לשחררו לקהילה. דא עקא, על-פי תכנית השיקום של רש"א האסיר נמצא מתאים להיקלט בהוסטל 'מעגלים', הוסטל סגור בתנאים מחמירים ומוקפדים ובהמשך בהתאם להתקדמות האסיר, הוא ישוחרר לדירת מעבר וימשיך את הטיפול במרכז יום" . הוועדה סיכמה החלטתה בכך, שהתכנית המוצעת מאיינת את מסוכנותו של יוחיוב, ומביאה לשיקומו המלא.

5.

על החלטת ועדת השחרורים הגיש היועץ המשפטי לממשלה עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עת"א 48468-09-20); ובפסק דין מיום 2.10.2020 – התקבלה העתירה. בית המשפט קבע, כי "עברו הפלילי המכביד של [יוחיוב], הממצאים המדאיגים באבחונים השונים, והערכת גורמי הטיפול, המלמדת אותנו ש[יוחיוב] מצוי בשלב ראשוני בהקשר של טיפול באלימות, מובילים כולם למסקנה שהחלטת הוועדה חורגת ממתחם הסבירות" . עוד הוסיף בית המשפט, כי "נראה שהשיקול שהיטה את הכף בהחלטת הוועדה היה העובדה שתוכנית רש"א כוללת שילוב בהוסטל, אך על רקע מכלול נתוניו של [יוחיוב], מתן משקל כה מרכזי לשילובו בהוסטל הוביל את הוועדה לקבל החלטה לא סבירה" . עוד נקבע, כי יוחיוב יצא למספר חופשות קצרות, כך שלא ניתן להתרשם מהתנהגותו במהלכן. לבסוף, התייחס בית המשפט לכך שיוחיוב שילם אך חלק קטן מסכום הפיצוי שהוטל עליו. עובדה אשר מלמדת, כי הוא "לא הוכיח במעשים כי אכן הוא מתחרט על מעשיו ומביע אמפתיה כלפי המתלוננת" .

6.

מכאן הבקשה שלפנַי, אשר בגדרה טוען יוחיוב, בכתב-ידו, כי במהלך שהותו בבית הסוהר עשה כל אשר לאל-ידו על מנת לשוב למוטב. בכלל זאת, מציין יוחיוב כי השתתף בטיפולים ולקח חלק בקבוצות שיקום יעודיות, ומוסיף, כי משהבין את גודל חטאיו – 'לא נח לרגע'. לדבריו, התהליך שעבר בבית הסוהר גרם לו לקבל אחריות על מעשיו, ולימד אותו כיצד להשתלב בחברה. הוא מבקש כי תינתן לו הזדמנות נוספת לכפר על מעשיו, ולתרום לזולת. לבסוף, התייחס יוחיוב לתנאים המחמירים של תכנית המניעה שהוצעה לגביו, ועל רצונו להשתתף בה, למען יוכל להתגבר על דפוסים בעייתיים בהתנהגותו.

7.

בתגובת היועץ המשפטי לממשלה נטען, כי יש לדחות הבקשה על הסף ולגופה. על הסף, כיוון שהיא מתמקדת בנסיבותיו הפרטניות של יוחיוב, ואינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית. לגופה, משום שלא נפל פגם בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים. לטענת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, בית המשפט ניתח "את עניינו של יוחיוב באופן מנומק ומפורט, תוך שנקבע, כאמור, כי [יוחיוב] לא הרים את הנטל להוכיח כי לא נשקפת מסוכנות משחרורו, זאת בשים לב לכל השיקולים הרלוונטים" . בייחוד אמורים הדברים, שעה שעסקינן בעבריין מין, אשר נטל ההוכחה המוטל עליו – כבד ביותר.

8.

מאז שהחלה תקופת מאסרו הנוכחית של יוחיוב חלפו-עברו כ-14 שנים. חוות דעת שהוגשו לגביו על-ידי גורמי המקצוע המוסמכים, מלמדות, כי במאסרו הנוכחי עבר יוחיוב תהליך טיפולי-שיקומי משמעותי, במישורים שונים, ורכש כלים להתמודד עם תוקפנותו. במהלך שנותיו במאסר, פחתה מסוכנותו מרמה 'גבוהה' לרמה 'בינונית-גבוהה', ובעקבות טיפול שעבר בעת האחרונה, פחתה ל'בינונית'. כעולה מהחלטת הוועדה ומחוות הדעת, יוחיוב לקח אחריות על מעשיו, וחש אשמה ביחס לכאב ולנזק שהסב לקרבן העבירה. במהלך שהותו בבית הסוהר, הוכשר יוחיוב ל'יום שאחרי', הוא למד קרוא וכתוב, השלים בגרויות, ושימש כ'אסיר עבודה'. על כך נאה לשבח. דא עקא, בשים לב למסגרת הדיונית שבה אנו מצויים – 'גלגול שלישי' – ולגדרי ההתערבות המצומצמים שנקבעו בפסיקה – סוגיה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים – לא מצאתי, בנסיבות, עילה המצדיקה להידרש לבקשה, ולדון בה כבערעור. בבסיס הכרעת בית המשפט לעניינים מינהליים, קביעות המושתתות על עניינו הפרטני של יוחיוב, על עברו הפלילי, ועל חוות הדעת שהוגשו בעניינו. אין מדובר אפוא בשאלה משפטית עקרונית העומדת באמות-המידה, המצדיקות לקבל את הבקשה. בנסיבות, גם לא מצאתי חשש ממשי לעיוות דין, עברו הפלילי של יוחיוב – מכביד; נסיבות ביצוע העבירות – קשות ומעיקות; קווי אישיותו – אינם מניחים את הדעת. יש אפוא יסוד לחשש, כי בתנאים שנקבעו שחרורו עלול לגרום סיכון לציבור.

9.

לצד זאת, אעיר, כי כידוע, ועדת השחרורים הריהי גוף מקצועי-מעין שיפוטי, בלתי תלוי. שיקול הדעת שהוקנה לה בחוק – רחב; התערבות בהחלטותיה – במשׂוּרה. בשים לב לכך, סבורני, כי מוטב שלא למהר ולבטל את החלטותיה תחת הנמקה של 'חוסר סבירות'. בסוגיית שחרורם על-תנאי של אסירים, הורה לנו המחוקק דרך סלולה שבה נדרשת ועדת השחרורים לילך; פורטה רשימה ענפה של שיקולים שישקלו בטרם תתקבל החלטתה, כשעל כולם – שיקול הסיכון לציבור. הסתפקות בקביעה אמורפית וכוללנית בדבר חוסר סבירות ההחלטה, חלף בחינה מדוקדקת של מילוי התנאים הקבועים בחוק – הריהי 'פח יקוש'. סבירותה המהותית של החלטה מנהלית-מקצועית, תיבחן כמוצא אחרון; לא כדרך המלך. במקום אחר אמרתי: "העדר מומחיות; חזקת התקינות המנהלית; מיצוי עילות הביקורת המסורתיות – כל אלו מחייבים כי בית המשפט לא יפנה אל הסבירות המהותית אלא כאשר כלו כל הקיצין. הסבירות המהותית אינה 'פתרון קסם'" (נעם סולברג "על ערכים סובייקטיביים ושופטים אובייקטיביים", השילוח 18, 54 (תש"ף-2020)). והדברים אמורים ביתר שאת, כשבהחלטה של גוף מעין שיפוטי, בלתי תלוי עסקינן.

10.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.