רע"ב 7378/14עודד עזריאל נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הנשיא א' טל ) בעת"א 22253-07-14 מיום 1.10.14, במסגרתו נדחתה עתירת המבקש לשנות את סיווגו כאסיר הנמצא בסיכון גבוה לבריחה.

רקע והליכים קודמים

ב.

המבקש מרצה מאסר של חמש שנים וארבעה חודשים שנגזר עליו בגין שתי הרשעות נפרדות: בת"פ 23335-02-12 הורשע המבקש במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, איומים, העלבת עובד ציבור, וניסיון לתקיפת שוטר. לאחר שערעור שהגיש על חומרת גזר דינו התקבל, נגזר עונשו בגין עבירות אלה לחמש שנות מאסר; בת"פ 19386-06-12, הורשע המבקש במסגרת הסדר טיעון בעבירות של התפרצות וגניבה, ובגינן נגזרו עליו 4 חודשי מאסר בפועל, במצטבר למאסר הנזכר. בשל בעיותיו הרפואיות מרצה המבקש את עונשו באגף מר"ש (מרכז רפואי שב"ס), וצפוי להשתחרר ביום 24.5.17.

ג.

לרקע הדברים יש להטעים, כי בשנת 2004, עוד טרם הרשעתו הראשונה, ולאחר ביצוע העבירה של גרם חבלה חמורה, ברח המבקש להולנד, שם שהה במשך מספר שנים. במהלך שהותו, בשנת 2007, נעצר בחשד לביצוע עבירות חמורות, הועמד לדין והורשע, אך לבסוף, ולאחר שערעור על הרשעתו התקבל חלקית, זוכה מן העבירות החמורות, והורשע בהחזקת נשק ללא רישיון ובתקיפה בנסיבות מחמירות. בחודש ינואר 2012 הוסגר המבקש לישראל, ומאז הגיעו ארצה, ביום 25.1.12, ועד שהורשע בת"פ 23335-02-12, היה נתון במעצר. ביום 4.3.12 סווג המבקש על ידי סגן מפקד המחוז בשב"ס כאסיר סג"ב – סיכון גבוה לבריחה – וזאת על רקע הימלטותו להולנד, ובהתבסס על מידעים חסויים נוספים. על סיווג זה השיג המבקש פעמיים בעבר ובשתי הפעמים נדחה; זאת הן בהתבסס על מידעים חסויים שלימדו על כוונות בריחה, הן על יסוד מידעים שהצביעו על התנהגות לא חיובית ובלתי צפויה מצידו בין כתלי בית הסוהר.

ד.

בחודש יולי 2014 הגיש המבקש עתירה נוספת, שלישית במספר, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, כנגד ההחלטה להמשיך את סיווגו כאסיר סג"ב. בהחלטת בית המשפט נקבע, כי חרף העובדה שמאז הדיון הקודם בעניינו של המבקש לא התקבלו מידעים חדשים המעלים חשש לבריחה מצידו, הואיל וישנם מידעים מהעת האחרונה, המעידים על התנהגות לא חיובית, אלימה ובלתי צפויה של המבקש, מוצדק לעת הזאת שלא לשנות את סיווגו כסג"ב. לבסוף, ציין בית המשפט כי אם בחלוף שישה חודשים לא יתקבלו נגד המבקש מידעים חדשים המעלים חשש לבריחה, או שהתנהגותו לא תצדיק את המשך הגדרתו הנוכחית, חזקה על המשיב שבחלוף הזמן ישקול את שינוי הסיווג. מכאן הבקשה הנוכחית.

הבקשה

ה.

בבקשה טוען המבקש כי אין זה מוצדק להשאיר את סיווגו כסג"ב רק על בסיס מידעים המלמדים על התנהגותו, ובהעדר כל מידע מן העת האחרונה המלמד באופן מפורש על כוונת בריחה. כן מציין המבקש כי בשל מצבו הבריאותי הקשה, הגדרתו כסג"ב מקשה עליו במיוחד, וזאת בין היתר, הואיל והיא דורשת את איזוקו הכפול.

תגובת המדינה

ו.

לדעת המדינה על עתירה זו להידחות הן על הסף הן לגופה. לעניין הדחיה על הסף, גורסת המדינה כדרכה בשגרה, כי רשות ערעור על עתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן בהן עולה שאלה בעלת חשיבות כללית שטרם הוכרעה. לשיטת המדינה הבקשה בנידון דידן אינה מעלה שאלה מעין זו, אלא היא נוגעת אך לעניינו הפרטני של המבקש. לגופה של הבקשה טוענת המדינה, כי החלטת הגורמים המוסמכים בשב"ס התקבלה על יסוד כלל השיקולים הרלבנטיים ונוכח מידעים חסויים, המלמדים הן על כוונות בריחה הן על התנהגות אלימה ובלתי צפויה. לטענת המדינה, הידיעות הקיימות בעניינו של המבקש חמורות ומצביעות על כוונות בריחה ברורות, זאת במיוחד בהיבחנן על רקע עברו. בנוסף, טוענת המדינה כי התנהגותו של המבקש בכותלי הכלא, ובתוכה אירועי האלימות בהם היה מעורב, מלמדת בהצטרפה למידע החסוי הקיים, על סבירותה של החלטת הגורמים המוסמכים בשב"ס, ועל כך שיש צורך לנקוט בעניינו של המבקש במשנה זהירות.

הכרעה

ז.

עיינתי בבקשה, בתגובת המדינה ובחומר החסוי, וסבורני כי אין מקום להיעתר לבקשה. על פי אמת המידה הנהוגה בדרך כלל במתן רשות ערעור על פסק דין של בית משפט מחוזי בעתירות אסיר, על המבקש להצביע על שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הקונקרטי ומצדיקה דיון בגלגול שלישי ( רע"ב 2112/09 עמאראת נ' מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר (2009)). איני שותף, לפרקליטות ולשירות בתי הסוהר לעמדה זו באופן גורף, במיוחד כשהמדובר בבקשות על פי החלטה שיפוטית שלא קדמה לה החלטה שיפוטית אחרת;

לגישה הגורסת, כי יש להחיל אמות מידה דיוניות מקלות יותר בבקשות אסירים לאחר פורום שיפוטי אחד, ראו רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (2009); רע"ב 6687/09 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (2009) . ואולם, בנידון דידן גם באמות מידה מקילות קשה מאוד להיעתר לבקשה, שכן החלטת הרשות לגופה אינה מצדיקה התערבות.

ח.

אפרט: בטרם קבעתי דעתי, עיינתי כאמור במידעים החסויים הקיימים בעניינו של המבקש וסבורני כי ההחלטה שלא לשנות את סיווגו, לעת הזאת, אינה חורגת ממתחם הסבירות כדי התערבותו של בית משפט זה. כנגד המבקש קיימים הן מידעים המלמדים על כוונות בריחה, הן כאלה המצביעים על התנהלותו הבעייתית, ברמה המשמעתית, בבית הסוהר. העובדה שבעבר, טרם העמדתו לדין, מימש המבקש את רצונו לחמוק מאימת הדין וברח להולנד, מלמדת על תעוזתו ונכונותו דאז לנקוט בצעד מעין זה, ולא תיפלא הזהירות הננקטת. לפיכך, את המידעים החסויים הקיימים בעניינו, יש לראות על רקע הקשר רחב זה, ונוכח העובדה שבעבר הוציא לפועל תכנית בריחה. בנוסף, אשר לטענת המבקש, לפיה יש לשנות את סיווגו נוכח העובדה שהמידעים בעניינו, המלמדים על כוונות בריחה, אינם מהעת האחרונה: אכן, המידעים הללו אינם מן החודשים האחרונים, אך חוששני כי טרם חלף זמן משמעותי דיו, היכול ללמד על שינוי דרכיו של המבקש, במידה המאפשרת לתת בו את האמון הנדרש, והנושא צריך להיבחן עלי ציר הזמן.

ט.

אבקש להזכיר, עם זאת, כי על פי סעיף 8(ג) לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מספר 04.09.00 בדבר "הגדרת אסיר כבעל סיכון גבוה לבריחה", חלה חובה לבחינה תקופתית של המשך הגדרתו של אסיר כסג"ב לפחות אחת לחצי שנה. לפיכך, ברי כי מדובר בעניין דינמי הנתון למעקב, וכי לא ננעל בפני המבקש השער לשינוי, ועל גורמי שירות בתי הסוהר לבחון עתית את הדברים באופן ענייני, ולא – ואיני תולה בהם זאת חלילה – לשם יציאת ידי חובה. עניינו של המבקש יידון שוב במארס 2015, וחזקה על הגורמים המוסמכים שבבואם לשקול שוב את סיווגו יקחו בחשבון את עדכניותם של המידעים בעניינו, כך שככל שיחלוף זמן מבלי שיווספו מידעים חדשים, המלמדים על סכנת בריחה או התנהגות אלימה ובלתי צפויה, משקל הדבר כראוי בפני הגורם המחליט (ובפני בית המשפט המחוזי לפי הצורך); וכבר הזכרנו את החלטתו של בית המשפט המחוזי נשוא הבקשה.

י.

איני נעתר איפוא לבקשה.