רע"ב 7401/15 מחמוד ראיק מגאדבה נ. שירות בתי הסוהר

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט ג' גדעון ) בעת"א 30870-01-15 מיום 18.10.2015, במסגרתו נדחתה עתירת המבקש.

רקע ותמצית הליכים

1.

בעתירה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי הועלו מצדו טענות ביחס להוראות פקודת נציבות בתי הסוהר מספר 04.43.00 שכותרתה "מכתבי אסירים ודברי דואר – משלוח וקבלה" (להלן: הפקודה ). המבקש טען כי יש לקבוע בפקודה, בין היתר: הוראות בדבר פרקי הזמן לאיסוף ולמסירת דברי דואר לאסירים; בדבר מתן אפשרויות שונות למשלוח כתבי בי דין של אסירים; בדבר נוהל לבדיקת מעטפות המעוררות חשש ממשי; בדבר איסור על פתיחת דברי דואר המיועדים לאסירים, אשר נשלחו להם על ידי רשויות המדינה, בתי המשפט או באי כוחם; ובדבר עיגון זכותם של אסירים למשלוח דברי דואר רשום. המבקש טען כי פנה בעבר פעמים רבות למשיב, ביחס לאמור, אך פניותיו לא נענו. במהלך הדיון הראשון מיום 23.6.2015, טען המשיב כי הגורמים הרלוונטיים שוקדים על תיקון הפקודה, וכי המהלך מצוי לקראת סיום. לבקשת המשיב דחה בית המשפט המחוזי את המשך הדיון בעתירה לקראת תיקון הפקודה. ואכן, הפקודה תוקנה (להלן: התיקון ) ונוסחה המעודכן התפרסם ביום 24.9.2015. המשיב טען כי נוכח התיקון התייתרה עתירת המבקש ויש למחקה על הסף. אולם המבקש התנגד וטען כי רק חלק מההוראות אליהן התייחסה העתירה אכן שונו, בעוד שבחלק מהעניינים, חלה לדבריו החמרה. יצוין שהצדדים הסכימו כי עם התיקון מוצו חלק מהסעדים שהתבקשו בעתירה, כך למשל, הוסכם כי העתירה התייתרה ביחס לגודלם של מסמכים הנדרשים לשליחה לבתי המשפט וביחס להוראות בדבר רישום דברי הדואר ותיעוד מועד המשלוח.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

בית המשפט המחוזי דחה את העתירה בקבעו כי במסגרת תיקון הפקודה ניתן מענה של ממש לחלק ניכר מהקשיים שעליהם הצביע העותר וכי אין מקום ל"כתיבת הפקודה מחדש", זמן קצר לאחר שתוקנה. בתוך כך נקבע כי אין מקום לחייב את המשיב לממן משלוח מכתבים בדואר רשום על ידי אסירים וכי אין פגם במתן אפשרות לרכישת בולים לצורך משלוח דואר רשום. עם זאת, בית המשפט מצא לנכון להעיר מספר הערות שעל המשיב ליתן עליהן את הדעת. כך למשל, העיר בית המשפט כי ראוי לקבוע מסגרת זמן מירבית – בהתאם למגבלות ולאילוצים – למסירת דבר דואר שהתקבל בבית הסוהר לידי האסיר הנמען; כי יש לאפשר רכישת בולים בתדירות גבוהה יותר לאסירים מהם נשללת באופן זמני טובת ההנאה של רכישה בקנטינה; וכי יש קושי בכך שהפקודה המתוקנת מאפשרת לפתוח דבר דואר שנשלח לאסיר על ידי בא כוחו, שכן הדבר עלול לפגוע בחיסיון עורך דין-לקוח.

טענות הצדדים בבקשה

3.

המבקש טוען כי גם לאחר התיקון לוקה הפקודה בשורה של פגמים וליקויים העולים כדי פגיעות מהותיות בזכויותיהם המוגנות של כלל האסירים בישראל. בכלל זה, מדגיש המבקש, בין השאר, את הפגיעה הנטענת בחסיון עורך דין-לקוח בשל העדרו של איסור לפתוח מעטפות דואר הנשלחות לאסיר על ידי בא כוחו. כמו כן, המבקש עומד על הפגיעה הנטענת בזכותם של האסירים לגישה לערכאות כתוצאה מהיעדרה של מסגרת זמנים מחייבת לחלוקת דברי דואר הנשלחים לאסירים; בשל מגבלת רכישת הבולים לאסיר המצוי בשלילת קנטינה; ועקב איסור גורף לשלוח או לקבל דבר פקס.

4.

מנגד, המשיב טוען כי דין בקשת רשות הערעור להימחק, תוך שמירת טענות הצדדים. לטענתו, הערותיו של בית המשפט המחוזי נלמדות בתקופה האחרונה על ידי גורמי המדינה הרלבנטיים ולאורן נבחן הצורך בעדכון נוסף של הפקודה. משכך, טוען המשיב, אין מקום להידרש לבקשת המבקש דנן, מקום בו הסוגיות שעל הפרק מצויות בתהליך בחינה. לדברי המשיב, ככל שלאחר שתתקבל ההחלטה אם ואילו עדכונים לבצע בפקודה, פתוחה לפני המבקש הדרך להשיג על הפקודה.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה ובתשובת המשיב, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להימחק. נכון אני להניח כי טענות המבקש חורגות מעניינו הפרטני ומצדיקות מתן רשות ערעור [ראו: רע"ב 3691/15 פהמי נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 6 28.7.2015]. עם זאת, סבורני כי אין מקום להידרש לטענות אלה שעה שהמשיב מצהיר על רצונו לבחון את הערותיו של בית המשפט המחוזי. המבקש אמנם מטיל ספק בנכונות המשיב לתקן את הפקודה באופן שייתר את טענותיו בעתירה. לטענתו, מדובר בניסיונות חוזרים ונשנים של המשיב להימנע מחשיפה לביקורת שיפוטית. ואולם, יש לקחת בחשבון כי הפקודה אכן תוקנה במרוצת פרק הזמן בו התנהל ההליך לפני בית המשפט המחוזי, באופן אשר ייתר למצער חלק מטענותיו של המבקש. לפיכך, סבורני כי יש לאפשר למשיב פרק זמן סביר למצות את ההליך לבחינת הערותיו של בית המשפט המחוזי, בטרם יבחנו טענות המבקש לגופן.

6.

משכך, בקשת רשות הערעור נמחקת תוך שמירת טענות הצדדים. המבקש יהיה רשאי לשוב ולעתור לבית המשפט המחוזי בנושא דנן בחלוף כחצי שנה מהחלטתי זו (כלומר, לא לפני יום 8.8.2016).

7.

בשולי הדברים יוער, כי המבקש העלה טענות נגד חוקתיות סעיף 62ג לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 . כן העלה המבקש טענות בנוגע לחוסר ודאות באשר לדרכי הטיפול של בית משפט זה בהליכים של בקשות רשות ערעור של אסירים, ובאשר להעברת נטל הראייה, שעה שהוכחה פגיעה בזכות חוקתית של אסיר. מבלי להקל ראש בטענות אלה, איני רואה צורך להידרש אליהן לפי שעה, נוכח התוצאה אליה הגעתי.

8.

לא מצאתי כי בנסיבות העניין יש לפסוק הוצאות לזכות המבקש או באי כוחו, חרף בקשתם בנדון.