רע"ב 7477/04 יונתן אלזם נ. שירות בתי הסוהר

1.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט צ' גורפינקל) מיום 15.7.04, אשר דחתה את עתירתו של המבקש לעבור למתקן של שרות בתי הסוהר (להלן - שב"ס) במהלך מעצרו עד תום ההליכים.

2.ביום 28.1.04 הוגש נגד המבקש כתב אישום בו הואשם בעבירות של קשירת קשר לביצוע רצח ורצח. ביום 9.3.04 החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב, בהסכמת הצדדים, לעצור את המבקש עד תום ההליכים נגדו. מאז 31.12.03 מוחזק המבקש בבתי מעצר שונים. הוא הועבר מבית המעצר שפלה לבית המעצר בכפר סבא, משם הוחזר לבית המעצר שפלה וכיום הוא שוהה בבית המעצר אריאל. החזקתו של המבקש בבתי מעצר של המשטרה נובעת מן ההערכה שהמבקש הוא טעון הגנה. קיים חשש לחייו בשל כך שהוא אמור להעיד במשפט רצח של אדם אחר. ביום 18.5.04 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה להעבירו למתקן כליאה של שב"ס תחת החזקתו במתקן מעצר משטרתי. בית משפט קמא דחה את עתירתו. על כך הוגשה הבקשה לרשות ערעור שבפניי.

3.המבקש טוען, כי החלטתו של המשיב שלא להעבירו למתקן כליאה של שב"ס, מן הטעם שהוא עציר טעון הגנה, אינה סבירה ואין בה ממש. המשיב בתגובתו לבקשה דנא טוען, כי אין למבקש זכות מוקנית מכוח חוק להיות מוחזק דווקא במתקן כליאה של שב"ס. ההחלטה אם להעביר עצור עד תום ההליכים למתקני השב"ס הינה החלטה שבשיקול דעת. שיקול דעת זה כפוף למכלול של אינטרסים ושיקולים. בעניינו של המבקש הוחלט, כי העובדה שהינו עציר טעון הגנה והפרדה אינה מאפשרת בשלב זה את העברתו למתקן כליאה של שרות בתי הסוהר. הדבר נובע ממגבלת מקום אשר קיימת באגפים של אסירים טעוני הגנה בשרות בתי הסוהר.

4.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. מתגובת המשיב עולה, כי החלטתו בעניין מקום כליאתו של המבקש מבוססת על טעם שיש בו ממש. החלטה זו נובעת ממגבלת המקום במתקני המשיב כמו גם מהכוונה לשמור על שלומו של המבקש. משכך, לא מתגלה בעניין זה עילה אשר תצדיק את התערבותו של בית משפט זה בהחלטת המשיב ובהחלטת בית המשפט המחוזי. למותר לציין, כי אם בעתיד יתאפשר למשיב להעביר את המבקש למתקן כליאה בתנאים הנדרשים, מן הראוי יהיה לעשות כן.

5.הבקשה נדחית איפוא.