רע"ב 7484/14 גורש חזקיהו נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (הנשיא א' טל ) בעת"א 35761-06-13 מיום 22.10.2014, בו נדחתה בקשתו של המבקש להחזירו לאגף השיקום בבית הסוהר.

הרקע הדרוש לעניין

1.

כפי שעולה מתשובת המשיב, המבקש נושא בעונש מאסר בן תשע שנים בגין הרשעתו בביצוע עבירות נשק, מסירת הודעה כוזבת וקשירת קשר לביצוע פשע. את העונש החל המבקש לרצות ביום 21.1.2008, מועד סיום שני שלישים ממאסרו חלף ביום 21.1.2014 והוא עתיד לסיים את עונשו ביום 20.1.2017 (ובניכוי מנהלי ביום 9.9.2016).

2.

בחודש יוני 2013 הגיש המבקש עתירה בה ביקש להשתלב באגף השיקום. המשיב התנגד לבקשה מאחר שנותרו למבקש פחות משישה חודשים עד למועד שבו יישא בשני שלישים מתקופת המאסר. המשיב ציין כי ככל שהמבקש לא יזכה בשחרור מוקדם, ניתן יהיה לבחון שוב את שילובו בשיקום בכפוף לקריטריונים הקבועים בפקודה הרלוונטית (פקנ"צ 04.54.02). במהלך הדיון בעתירה, הצהיר המבקש כי הוא מוכן לוותר על האפשרות לשחרור מוקדם אם ישולב בשיקום. בהתאם לכך, ביום 10.9.2013, קבע בית המשפט המחוזי (השופטת נ' אהד ) כי משוויתר המבקש על ניכוי שליש ממאסרו, יש להכניסו "במיידית" לשיקום.

3.

המבקש שולב באגף השיקום בהתאם להחלטה ואולם כעולה מתגובת המשיב, לאחר מספר חודשים התברר כי בשל מצבו הרפואי הוא אינו יכול להשתלב במסגרות התעסוקה באגף זה והוחלט על הוצאתו ממסגרת השיקום.

4.

בעקבות החלטה זו פנתה באת-כוח המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה להשיבו לאגף השיקום תוך שהיא נשענת על החלטתה של השופטת אהד בעניין שילובו בשיקום. ביום 27.5.2014 הורה בית המשפט (השופטת מ' ברנט ) לבאת-כוח המבקש להגיש עתירה מתוקנת בנושא וכן הורה למשיב לפרט בתשובתו רשימה של מפעלים אליהם יוצאים אסירים בשיקום ולהתייחס לשאלה אם ניתן לשלב את המבקש באחד ממפעלים אלו. בתגובתו פירט המשיב את הנימוקים שבעטיים הוחלט להוציא את המבקש מאגף השיקום, ובכלל זה קיומן של חוות דעת רפואית מטעם רופא בית הסוהר שקובעת כי המבקש אינו יכול להשתלב בעבודות המבוצעות על-ידי אסירים המשובצים באגף השיקום בשל בעיותיו הרפואיות; וחוות דעת מטעם גורמי הטיפול, שלפיה המבקש אינו מתאים לאגף השיקום בשל סירובו להשתתף בטיפול המתקיים באגף והיותו עבריין מכחיש. באת-כוח המבקש טענה מנגד, בין היתר, כי אין במצב הרפואי של המבקש, שהיה ידוע למשיב עוד בטרם שולב בשיקום, כדי להדיחו מהשיקום שכן יש מספיק מקומות עבודה שבהם יכול הוא לעבוד למרות מחלת הריאות שממנה הוא סובל.

5.

ביום 25.6.2014 הורה בית המשפט המחוזי (הנשיא א' טל ) למשיב לבדוק את אפשרות שילובו של המבקש בעבודה במפעלים שאותם ציינה באת-כוחו של המבקש, וככל שהדבר יתאפשר, לאפשר למבקש להתחיל לעבוד שם לתקופת ניסיון. גורמי הטיפול התבקשו לבחון את האפשרות לשלב את המבקש בתהליך טיפולי במסגרת אגף השיקום, אשר ייקח בחשבון את דבר הכחשתו של המבקש את ביצוע העבירות שבהן הורשע. בית המשפט קבע כי בהתאם לתוצאות הבחינה, יוחזר המבקש לאגף השיקום.

6.

המשיב בחן את אפשרות שילובו של המבקש באגף השיקום פעם נוספת והודיע לבית המשפט המחוזי ביום 15.7.2014 כי המבקש אינו עומד בקריטריונים הנדרשים לכך. בהיבט הטיפולי נמצא כי המבקש לא עבר כל הליך טיפולי במהלך מאסרו בשל הכחשתו את ביצוע העבירות. גורמי הטיפול התרשמו כי המבקש מבטא חשדנות רבה כלפיהם ומצהיר כי אינו פנוי להתערבות טיפולית. בהיבט הרפואי נמצא פעם נוספת כי מגבלותיו הרפואיות של המבקש אינן מאפשרות את שיבוצו לעבודה במסגרות הקיימות באגף השיקום.

7.

בעקבות זאת הגיש המבקש באמצעות באת-כוחו בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, שבה טען כי מצבו הרפואי והטיפולי היה ידוע למשיב בטרם שולב באגף השיקום ולא שימש נימוק להתנגדות לשיקומו. בית המשפט המחוזי (הנשיא א' טל ) קבע ביום 22.10.2014 כי עיון בהחלטת השופטת אהד מעלה כי היא לא התייחסה בהחלטתה לכך שהמבקש מכחיש את העבירות שבהן הורשע. מכל מקום, מצא בית המשפט כי יש מקום שרופא בית הסוהר יחווה דעתו אם המבקש מתאים לעבור לאגף השיקום בהתחשב במצבו הרפואי ובסוג העבודות שניתן לבצע במהלך השיקום, ובכפוף לכך, דחה את הבקשה.

8.

מכאן הבקשה שלפני, שהוגשה על-ידי המבקש בעצמו (אציין כי עמדת הסנגוריה הציבורית, שהתבקשה על-ידי הרשם ג' לובינסקי , היא כי אין מקום להוסיף ולייצג את המבקש גם בהליך דנא). המבקש טוען כי המשיב מונע שיקום אסירים הסובלים ממחלה או מוגבלות רפואית וכן כי הוא מפלה בין אסירים. הוא שב וטוען כי מצבו הרפואי והטיפולי היה ידוע למשיב קודם להחלטת השופטת אהד ואלו לא היו בסיס להתנגדותו דאז. עוד הוא טוען כי לא היתה התייחסות לשמות האסירים שמסרה באת-כוחו, אשר נמצאים באגף השיקום למרות שהם סובלים מבעיות רפואיות דומות או קשות מאלה של המבקש.

9.

המשיב טוען מנגד כי יש לדחות את הבקשה על הסף מאחר שאינה מעלה שאלה כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. כן טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה. נטען כי בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.10.2014 נבחן המבקש על-ידי שני רופאים שונים בבית הסוהר שקבעו כי ביכולתו להשתלב בעבודות לא מאומצות ואשר אינן בסביבת אבק וחומרים כימיים. לאחר שנבחנו כלל מסגרות התעסוקה באגף השיקום בבית סוהר מעשיהו, שם שוהה המבקש, ובבית סוהר השרון, נמצא כי אין מסגרת תעסוקתית המשויכת לאגף השיקום שבה יכול המבקש להשתלב. המשיב סבור כי החלטתו שלא לשלב את המבקש באגף השיקום נוכח מגבלותיו הרפואיות וכן נוכח אי-התאמתו למסגרת הטיפולית המתקיימת באגף זה, היא החלטה סבירה שאין עילה להתערב בה.

10.

יצוין כי המבקש הגיש תשובה לטענות המשיב, בלי שביקש רשות לכך, שבה הוא חוזר וטוען להימצאותם של אסירים באגף השיקום אשר סובלים מתחלואים דומים או קשים משלו. כמו כן, הוא טוען כי הוא מועסק בעבודות הכוללות חשיפה לאבק וחומרים כימיים כגון ריסוס, וכן מדווח כי כיום הוא לוקח חלק בהליך טיפולי בבית הסוהר. בעקבות זאת, ביקש המשיב להגיב כי המבקש מועסק בעבודות תחזוקה וניקיון קלות המותאמות למצבו הרפואי ואינן כוללות ריסוס. עוד הוא ביקש לעדכן כי המבקש אכן משולב בקבוצה טיפולית ראשונית החל מחודש נובמבר 2014. דווח כי המבקש מגיע למפגשים באופן קבוע וניכר כי השתתפותו חשובה לו ונוכחותו מורגשת. עם זאת, גורמי הטיפול התרשמו כי הוא דבק בהכחשת העבירות ועמדתם היא כי לא ניתן לשלבו בעת הזאת באגף השיקום. משכך, לא חל שינוי בעמדת המשיב.

11.

ביום 1.3.2015 הוריתי למשיב להשלים את עמדתו בשתי נקודות: לפרט את שמו וחוות דעתו של הרופא הנוסף שבדק את המבקש לאחר החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 22.10.2014; וכן להתייחס לטענת המבקש לפיה באגף השיקום שוהים אסירים הסובלים מבעיות רפואיות דומות או קשות משלו.

המשיב מבהיר בהודעתו המשלימה כי במהלך השנה החולפת נבדק המבקש על-ידי שני רופאים של שירות בתי הסוהר – ד"ר כגנסקי (שאליו התייחס המשיב בתגובתו המקורית) וד"ר מזין. חוות דעתו של ד"ר מזין (מיום 24.4.2014) הונחה לפני בית המשפט המחוזי לקראת הדיון שנערך ביום 25.6.2014, וממנה עלה כי לא ניתן לשלב את המבקש באגף השיקום בשל מצבו הרפואי. מאז החלטתו של בית המשפט מיום 22.10.2014 ובהתאם להוראתו, נבדק המבקש פעם נוספת וזאת על-ידי ד"ר כגנסקי, שקבע בחוות דעתו (מיום 26.11.2014) כי המבקש כשיר לעבוד בעבודה שאינה מאומצת וללא חשיפה לאבק וחומרים כימיים. המשיב חוזר על טענתו כי לאחר שהעניין נבחן פעם נוספת, לא נמצאה מסגרת תעסוקתית המשויכת לאגף השיקום שבה יכול המבקש להשתלב נוכח מגבלותיו הרפואיות.

אשר לטענה בדבר שילוב אסירים בעלי מוגבלויות רפואיות באגף השיקום; המשיב טוען כי טענה זו נבחנה על-ידו והוא מתייחס לשלושה אסירים ששולבו באגף השיקום. נטען כי אלו השתלבו באגף בשעה שהיו כשירים לעבוד ושובצו למסגרות העבודה הקיימות באגף, אך כעבור זמן לקו בבעיות רפואיות שונות (האחד כתוצאה מפציעה במפעל שבו עבד, השני לקה בלבו ולגבי השלישי לא פורט מקור המגבלה). למרות בעיות אלה, הוחלט על השארתם באגף. המשיב טוען כי מדובר במקרים ייחודיים וחריגים שאין לגזור מהם גזירה שווה לענייננו.

12.

יצוין כי ביום 12.3.2015 הגיש המבקש הודעה לבית משפט זה ובה טען כי בניגוד לנטען על-ידי המשיב, הוא אכן מועסק בעבודות ריסוס וצירף תמונה שלו עם מתקן ריסוס התומכת לגישתו בטענה. ביום 18.3.2015 הגיש המבקש הודעה נוספת שבה חזר על הטענה כי הוא מועסק בריסוס וביקש שימונה לו סנגור ציבורי בהליך הנוכחי. אומר כבר עתה כי איני מוצא להיעתר לבקשה למינוי סנגור מן הטעם שהועלתה לראשונה רק עתה. כמו כן, לא מצאתי כי בתמונה שנשלחה, שאינה נושאת תאריך וקשה להבין את שהיא מבקשת לתעד, יש כדי לבסס את הנטען על-ידי המבקש בנושא.

דיון והכרעה

13.

דין הבקשה להידחות. כידוע, ההלכה מורה כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים הדן בעתירת אסיר, תינתן כאשר מתעוררת בעיה משפטית או נושא אחר שהם בעלי חשיבות כללית [ראו, למשל: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)]. המבקש מעלה בבקשתו טענה עקרונית כביכול, שלפיה המשיב נוקט במדיניות של מניעת שיקום ממי שסובל ממוגבלות רפואית. אך המבקש עצמו מצביע על אסירים המשולבים באגף השיקום אשר לטענתו סובלים מתחלואים רפואיים דומים או קשים יותר, ללמדנו כי אין בנמצא מדיניות עקרונית מטעם המשיב המונעת שיקום מאסירים הסובלים מבעיות רפואיות. הבקשה סבה אפוא סביב עניינו הקונקרטי של המבקש ואינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית.

יתר על כן, לא מצאתי בסיס של ממש לטענת המבקש להפליה לעומת אסירים אחרים. השתלשלות העניינים, שפורטה בהרחבה מעלה, מלמדת כי בתי המשפט קיבלו שורת החלטות שמטרתן לבחון את אפשרות שילובו של המבקש באגף השיקום חרף בעיותיו הרפואיות והקשיים הקיימים במישור הטיפולי, אך הבדיקות שנערכו בידי הגורמים המקצועיים אצל המשיב העלו פעם אחר פעם כי מצבו הרפואי אינו מאפשר את שילובו בסוגי העבודות המוצעים באגף השיקום. זאת ועוד, מתגובתו המשלימה של המשיב עולה כי נסיבותיהם של אסירים אחרים באגף הסובלים מבעיות רפואיות, שונות מנסיבותיו של המבקש, בכך שאלו שולבו באגף כשהם כשירים לעבודה ורק מאוחר יותר, לאחר שנטמעו בהצלחה באגף, התפתחו בעניינם בעיות רפואיות שנמצא להן מענה אד-הוק. במקרה של המבקש, הרי שעצם שילובו באגף השיקום דורש חריגה במישור התעסוקתי בשל מצבו הרפואי. בהתחשב בכך שהמבקש שולב באגף למשך כחודשיים והסתגלותו לא עלתה יפה, כמדווח על-ידי המשיב; וכי ניכר קושי גם במישור הטיפולי (הגם שבאחרונה החל ליטול חלק בהליך טיפולי, צעד שעליו יש לברך כמובן), איני סבור כי החלטת המשיב שלא "להתגמש" במישור התעסוקתי על מנת לשלב את המבקש באגף היא מפלה או בלתי סבירה. עוד אציין כי עיון בהוראות הפקודה העוסקת בשיקום אסירים מעלה כי המשיב בחן את עניינו של המבקש בהתאם לקריטריונים הקבועים בה.

לבסוף אציין כי לא התרשמתי שהמשיב חרג מהוראתה של השופטת אהד מיום 10.9.2013 לשלב את המשיב באגף השיקום לאלתר, כי אם להיפך. למרות שהתאמתו של המבקש לאגף השיקום לא נבחנה לגופה על-ידי המשיב, הוכנס המבקש לאגף בהתאם להחלטת השופטת אהד מתוך רצון לתת לו הזדמנות להשתקם, ואולם בעקבות קשיים הנוגעים למצבו הרפואי ובמישור הטיפולי הוחלט להוציאו ממסגרת זאת לאחר מספר חודשים. איני סבור כי התנהלות המשיב היתה בלתי סבירה בהתחשב במכלול נסיבות העניין.

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.