רע"ב 7526/13 מורדי נזיר נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט י' אברהם ) מיום 22.10.13 בעת"א 28646-08-13, בגדרה נדחתה עתירת המבקש לאפשר לו לצאת לחופשות מחוץ לכותלי בית הסוהר.

רקע והליכים

ב.

המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון במיוחס לו בכתב האישום המתוקן (ת"פ (שלום-כפר סבא) 40655-08-10 מדינת ישראל נ' מורדי

(2012)), בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, איומים לפי סעיף 192 לחוק ומעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(1) לחוק; בגין מעשים אלה גזר עליו בית משפט השלום בכפר סבא (ביום 31.5.12) עשרים חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו מיום 17.8.10 עד ליום 20.7.11), שמונה חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור תוך שלוש שנים עבירה מן העבירות בהן הורשע, וכן פיצוי בסך 20,000 ש"ח אשר ישתלם לאלמנת המתלונן, שלמרבה הצער נרצח לאחר תחילת המשפט. המבקש מרצה את עונשו בבית הסוהר "צלמון" (להלן בית הסוהר ).

ג.

ביום 18.8.13, עתר המבקש לבית המשפט קמא כנגד החלטתם של שירות בתי הסוהר ומשטרת ישראל שלא לאפשר לו לצאת לחופשות. בעתירה נטען, כי המבקש ניהל את משפטו בעת שהיה משוחרר בערבות ללא כל תנאי מגביל, ואף ביצוע גזר הדין עוכב בשלושים ימים על-ידי בית משפט השלום בכפר סבא עד להתייצבותו לריצוי העונש, כך שאלה מעידים שאינו מהוה סיכון לשלום הציבור. עוד נטען, כי המבקש מתנהג בצורה חיובית ומשובץ באגף למתקדמים נקיים מסמים.

ד.

בכתב התשובה לעתירה בבית המשפט קמא, ציין שירות בתי הסוהר כי ועדת המיון מיום 24.6.12 התרשמה מאדם שאינו מעוניין בשינוי אורח חייו העברייני ואשר מעורה בפלילים, כך שעדיף שיוחזק בבית סוהר ברמת ביטחון בינונית. נטען, כי בקשת המבקש לצאת לחופשות נדחתה על בסיס מידע מודיעיני של משטרת ישראל והערכות מודיעיניות, שעניינם סכסוך בין משפחת המבקש וגורמים אחרים, שיש בהם בסיס לחשש כי שחרורו של המבקש יסכן את שלום הציבור ובטחונו. כן נטען, כי המידע המצוי בידי שב"ס תומך ומצטלב עם מידע זה ומהוה חיזוק לו. באשר לטענת המבקש, כי עד לתחילת ריצוי עונש המאסר היה משוחרר, נטען כי אז עמדה למבקש חזקת החפות שאינה עוד עם הרשעתו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן.

החלטת בית המשפט קמא

ה.

בדיון מיום 22.10.13 פרשו הצדדים את טיעוניהם בפני בית המשפט, ובהחלטה שניתנה לאחריו דחה בית המשפט (השופט י' אברהם ) את עתירת המבקש. הוטעם, כי לאחר העיון בחומר המודיעיני שוכנע בית המשפט כי מדובר "בחומר מודיעיני מהימן, מוצלב, המבסס היטב את ההערכה הנ"ל בדבר המסוכנות הנשקפת לציבור כתוצאה מיציאת העותר (המבקש – א"ר) לחופשה". באשר לבקשת בא כוח המבקש לשקול אפשרות לחופשה במקום מרוחק ממקום הסכסוך, נקבע כי "עוצמת הסכסוך כה גבוהה עד כי לא ניתן להיעתר אף לבקשה זו".

הבקשה

ו.

כלפי החלטה זו הוגשה (ביום 5.11.13) הבקשה הנוכחית שבמסגרתה נטען, כי החלטת שירות בתי הסוהר יוצרת עיוות דין מהותי. נטען, כי האינטרס הציבורי בשיקומו של המבקש, אשר מתנהג כראוי בין כתלי בית הסוהר, תומך בשחרורו לחופשות. כן נטען, כי לפני תחילת ריצוי עונש המאסר ניהל המבקש – כאמור – את משפטו בעודו משוחרר בערבות, עדות לכך שאינו מהוה סיכון לשלום הציבור.

ז.

ביום 11.12.13 הוגשה תגובה מטעם המשיבה לאחר הארכת מועד. בתגובה נטען, ראשית, כי דין הבקשה להידחות על הסף, מאחר שזו אינה מעלה שאלה משפטית כללית או בעלת ענין ציבורי החורג מענינו של המבקש, וכי הלכה פסוקה היא שרשות ערעור על עתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן. שנית נטען, כי דין הבקשה להידחות אף לגופה, שכן המבקש מסווג לענין חופשות לקטגוריה ב/1, ולפיכך כל יציאה שלו לחופשה מותנית באישור אגף המודיעין במשטרה, וכפופה לתנאים מגבילים המפורטים בפקודת נציבות שב"ס, וכי הן משטרת ישראל והן שירות בתי הסוהר מתנגדים לחופשות, נוכח ההערכה כי עדיין קיימת סכנה ממשית לשלום הציבור וחשש להסלמת הסכסוך בין המשפחות ככל שיצא המבקש לחופשה. כן נטען, כי לא נפל כל פגם באיזון בין השיקולים, מחד גיסא נסיבותיו האישיות של המבקש והאינטרס הציבורי בשיקומו, ומאידך גיסא הסכנה הקיימת לשלום הציבור עם שחרורו לחופשה, וכי הכרעתם של המוסמכים לדבר סבירה. עוד נטען, כי היקף התערבותה של הערכאה השיפוטית במקרים מסוג זה בקביעת המסוכנות הנשקפת לשלום הציבור היא מצומצמת ושמורה למקרים בולטים של חוסר סבירות. לתגובה צורף החומר המודיעיני שהיה לנגד עיניו של בית המשפט קמא. כן צוין, דבר קיומו של חומר מודיעיני נוסף מן תקופה הקודמת למאסרו של המבקש, שיש בו – כך נטען – להשלים את התמונה העולה מן החומר החסוי

שהוצג בפני בית המשפט קמא, והוא מבסס את החלטת המשיבה בעניין.

הכרעה

ח.

דעתי, כפי שהובעה בעבר, גם מטעמי הגינות ומיצוי זכות ערעור, היא כי אין להתיחס לבקשות רשות ערעור מעין אלה, שהן לאחר גלגול שיפוטי

אחד (להבדיל מעתירות אסיר לאחר ועדת שחרורים, למשל), באמת מידה דיונית מחמירה, ולא אחזור לכך בפירוט. עם זאת לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה במקרה דנא. אכן יש מקום לעודד את המבקש לשיקומו, ולקוות כי השיקום יועיל חרף עברו המכביד כעולה מגזר דינו בבית משפט השלום. אמנם, המבקש לא צירף חומר המעיד על תהליך השיקום שהוא מצוי בו, ויש להסתפק בדברי סניגורו בבקשת רשות הערעור. ואולם, החומר המודיעיני, שראה בית המשפט קמא ושבו עיינתי גם אנכי, משקף בשלב זה אותן סכנות שיש בהן ממש, שאליהן נדרש בית המשפט קמא בהחלטתו. אכן, במידה של צדק טען הסניגור, כי המבקש היה משוחרר בערבות בטרם משפטו, ואוסיף כי הלא גם ישתחרר ברבות הימים, ואותן סכנות או דומות להן כנראה היו ויהיו במלחמות העבריינים בהן היה מעורב. ואולם, אין הדבר מצדיק, על פי החומר וגם תולדות המבקש, התערבות לעת הזאת. אציין, אמנם, כי חומר מודיעיני לגבי בעייתיות עבריינית "סביבתית" יש לשקלל בהחלטות מעין אלה, אם כי גם לכך גבולות (ראו השקפתי בהקשר דומה בבש"פ 6204/11 מדינת ישראל נ' חמודה (15.9.11), פסקה י"ב). מכל מקום אביע תקוה, בלא שאטע מסמרות, כי אם יש ממש בתהליך שיקום שעובר המבקש כנטען, ימצא שירות בתי הסוהר דרך לעודד אותו בתהליך זה, ושערי תשובה ועידוד לא ננעלו, לא בכלל ולא במקרה דנא. כאמור, בנסיבות איני נעתר לבקשה.