פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
7547/19
לפני:
כבוד השופט א' שטיין
המבקש:
יגאל אקסלרוד
נ ג ד
המשיבים:
1. שרות בתי הסוהר
2. מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעת"א 3095-07-19 מיום 22.10.2019
שניתן על ידי השופט ע' דרויאן-גמליאל
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיבים:
עו"ד הדס ערן
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, אשר ניתן ביום 22.10.2019 בעת"א 3095-07-19 (השופט ע' דרויאן-גמליאל ), ובגדרו נדחתה עתירת המבקש להשבת כספים שניכה שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ) מהשכר ששולם לו בעד עבודתו בבית הסוהר .
2.
המבקש הינו אסיר פלילי אשר מרצה מאסר עולם ועונשים נוספים בגין רצח ועבירות אחרות בהן הוא נמצא אשם. המבקש נמצא בכלא החל מיום 1.10.1997. בין השנים 2019-2016, הוא הועסק במפעל בבית סוהר השרון. לדברי המבקש, בשלהי שנת 2018 הוא התלונן בפני הממונים עליו כי בהזדמנויות שונות ניכה שב"ס בין שישה לעשרה אחוזים משכר עבודתו. משלא זכתה פנייתו זו למענה, עתר המבקש לבית משפט קמא בבקשה להורות לשב"ס להשיב לו את כל הסכומים אשר נוכו משכרו, בתוספת ריבית והצמדה.
3.
בפסק דינו מיום 22.10.2019 דחה בית משפט קמא את העתירה, בקבעו כי השינויים בשכרו של המבקש לא נבעו מניכויים בלתי חוקיים אלא מתוספות שכר שהלה קיבל עבור ביצוע עבודות משלימות בחודשים מסויימים. בהתאם לכך, הוסבר כי השכר הנמוך עליו הלין המבקש אינו אלא שכרו הבסיסי. בית משפט קמא קבע על כן כי שב"ס פעל כהלכה בעניין שכרו של המבקש.
4.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, שבמסגרתה חוזר המבקש וטוען כי שב"ס שלח יד בכספו באמצעות ניכויים בלתי חוקיים משכרו החודשי. המבקש מוסיף וטוען כי בית משפט קמא הוטעה על ידי שב"ס לחשוב אחרת, וכי בקשתו מעלה לדיון שאלה בעלת חשיבות כללית המשליכה על שכרם של מאות אסירים המועסקים במפעלים בבתי הסוהר.
5.
בקשה זו, דינה להידחות מאחר שאינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור על בקשות מסוגה, שכן במרכזה עומדת טענה עובדתית אשר באה לתקוף את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין קמא. ברי הוא, כי בקשה כאמור אינה מעלה לדיון כל עניין משפטי בעל חשיבות כללית, כנדרש ברע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986) (להלן: הלכת וייל ). בנסיבות אלה, אינני רואה הצדקה ליתן למבקש רשות לערער על פסק הדין קמא.
6.
לזאת יש להוסיף, כי בית משפט זה ממילא אינו נוהג להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים; והמקרה שלפניי איננו נמנה עם חריגים אלו (ראו למשל : ע"א 8382/04 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' מזרחי (2.2.2006)).
7.
מאחר שהבקשה, על פניה, איננה עומדת בדרישות למתן רשות ערעור שהוצבו בהלכת וייל , לא מצאתי לנכון ליתן הוראות בדבר ייצוג המבקש על ידי הסניגוריה הציבורית.
8.
הבקשה נדחית, אפוא.
ניתנה
היום, כ"ד בטבת התש"ף (21.1.2020).
ש ו פ ט