רע"ב 7558/19 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש מסווג כאסיר 'טעון הגנה רמה א'', על רקע עדות שנתן בשנת 2009, והביאה להפללת גורמים בכירים בארגון פשיעה שאליו השתייך בעבר. בשל סיווגו – המבוסס על מידע מודיעיני חסוי שנאסף לגביו – מוחזק המבקש בהפרדה, במטרה לשמור על שלומו וביטחונו. ביום 6.10.2019 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה להורות על הארכת תקופת החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד, למשך 6 חודשים נוספים. המבקש התנגד לבקשה, וטען כי אינו מאוים. ביום 31.10.2019 התקיים דיון בבקשה, בדלתיים סגורות, במהלכו הוצג לבית המשפט המחוזי חומר חסוי בעניינו של המבקש. בתום הדיון ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ובו נקבע, על בסיס האמור בחומר החסוי, כי "לעת הזו קיימת מסוכנות של ממש כלפי [המבקש], אשר לא ניתן לתת לה מענה אלא בהמשך החזקתו של [המבקש] בהפרדת יחיד" .

2.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפנַי, אותה הגיש המבקש בעצמו, במסגרתה נטען כי בקשת המשיבה להמשיך ולהחזיקו בהפרדה מבוססת על 'דברי שקר ותירוצים', שמטרתם למנוע ממנו "את האפשרות להשתלב באגפים ולעבור שיקום והליך אשר יאפשר לי כאשר אשתחרר מבין כותלי בית הכלא להמשיך בדרך המוטב" . לפיכך טען המבקש כי יש לקבל את הערעור, ולבחון את אפשרות שילובו באגפים השונים. בשולי דבריו ביקש למנות לו סניגור ציבורי מטעם המדינה. בתגובתה לבקשה טוענת המשיבה, כי דין הבקשה להידחות, בהעדר עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. לטענתה, הבקשה להמשיך להחזיק את המבקש בתנאי הפרדה מבוססת היטב, ונסמכת על חומר חסוי וגלוי שנאסף בעניינו, ומלמד כי הפרדתו נחוצה לשם שמירה על שלומו וביטחונו. לתגובתה צירפה המשיבה את החומר החסוי שהוצג לעיונו של בית המשפט המחוזי, וכן חומר חסוי נוסף שהתקבל בעניינו של המבקש לאחר מתן פסק הדין.

3.

להשלמת התמונה אציין, כי בטרם הועברה הבקשה לטיפולי, ביקש רשם בית המשפט את עמדת הסניגוריה הציבורית ביחס לבקשת המבקש למינוי סניגור. בהודעת עדכון מיום 26.11.2019 טענה הסניגוריה הציבורית, כי אין מקום להורות על מינוי סניגור במימון ציבורי למבקש, בשים לב לנימוקיו של בית המשפט המחוזי, "המבוססים רובם ככולם על נסיבותיו הקונקרטיות של המבקש ועל התרשמותו הישירה [...] מחומרת הסיכון הנשקף כלפיו" . בהמשך להודעה זו, דחה רשם בית המשפט את בקשת המבקש למינוי סניגור.

4.

לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיבה ובחומר החסוי שצורף לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. עניינו של המבקש אינו מעורר שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור. עיינתי בחומר החסוי שצורף לתגובת המשיבה, זה שהוצג לבית המשפט המחוזי וזה שהתקבל לאחר מתן פסק הדין, ודעתי כדעתו – נוכח הסכנה הנשקפת לשלומו של המבקש, אין מנוס אלא להחזיקו בהפרדה.

5.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

אין צו להוצאות.