רע"ב 7575/20 מרדכי יואב נ. מדינת ישראל

מונחת לפני בקשה למתן רשות ערעור, המופנית כלפי החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את עתירת המבקש, ליציאה לחופשה מיוחדת כדי לשבת עם בני משפחתו "שבעה" על אמו שנפטרה. החלטת שירות בתי הסוהר (להלן: המשיב ) שלא לאשר את בקשת החופשה נעוצה בנהליו בעת הזאת, שעניינם צמצום האפשרות ליציאת אסירים לחופשות לשם מניעת התפשטות נגיף הקורונה בבתי הסוהר. עוד צוין כי המבקש קיבל חופשה מיוחדת בשבוע שעבר כדי להיפגש עם אמו, ששכבה על ערש דווי, יום לפני פטירתה. המבקש טוען, מנגד, כי במבחן האיזון הראוי – יש מקום לאפשר לו לשבת שבעה בבית המשפחה ולקיים שם את מנהגי האבלות, תוך צמצום הסיכון באמצעות קביעת תנאים שונים, לשם הפחתת ההסתברות להתפשטות המגיפה בבית הסוהר.

דין הבקשה להידחות. מן הצד האחד, הבקשה תחומה למקרה הפרטי של המבקש, במובן זה שנהלי המשיב ייושמו על עניינו הפרטני, למשל בדמות החופשה שניתנה לו בשבוע שעבר להיפרד מאמו. מן הצד השני, הנימוקים קשורים למדיניות רחבה של המשיב הנוגעת לתקופת הקורונה. אכן, קשיי התקופה כרוכים גם בדחיית בקשות לחופשה שככל הנראה היו מתקבלות בימים כתיקונם; ברם, בעת הנוכחית האינטרס הציבורי – לרבות זה של האסירים בבתי הסוהר – עשוי להצדיק נקיטת זהירות יתרה, תוך הרחקת קו הגבול מתחומו הרגיל. כאמור, המבקש קיבל הזדמנות להיפרד מאמו בשבוע שעבר. בנוסף, וכפי שציין בית המשפט המחוזי בהכרעתו – המבקש ביקש לשבת שבעה בתוך דירת המשפחה, ומטבע הדברים לשבת יחד עם מנחמים ואבלים נוספים. לאמור, עסקינן במדיניות שירות בתי הסוהר שנועדה להתמודד עם מגיפת הקורונה בתקופה זו. כניסת חולה קורונה לבית הסוהר, על נסיבותיה, עלולה להשפיע גם על אסירים אחרים. מדיניות זו מצויה במובהק בגדרי שיקול הדעת המינהלי של הרשות, ולא עולה כי נפל בה פגם. בנסיבות אלה, ועם כל ההבנה לצער המשפחה ולצערו האישי של המבקש בתקופה זו, אין עילה להתערב במסגרת בקשה למתן רשות ערעור בקביעת בית המשפט המחוזי, לפיה ההחלטה אינה לוקה בחוסר סבירות או חוסר מידתיות.

הבקשה נדחית.