רע"ב 7621/03 רחמים אלקובי נ. מדינת ישראל

1.המבקש מרצה עונש של שלוש וחצי שנות מאסר בגין עבירות רכוש, מרמה, אלימות, זיוף, שימוש ברכב ללא רשות ושיבוש הליכי משפט (אשר בוצעו ב – 53 מקרים שונים). תאריך תום מאסרו הינו ביום 23.11.03.

2.ביום 12.3.03 דחתה ועדת השחרורים את בקשתו לשחרור על תנאי, בתום ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרו. בהחלטת הוועדה נאמר כי היא נסמכת על עברו של האסיר, לרבות ביצוע עבירות בעת היותו משוחרר ברשיון ועל מידע חסוי המעיד על פעילות שלילית של המבקש.

3.על החלטה זו הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט המחוזי חזר ובחן את החומר אשר הוצג בפני הועדה, ובכלל זה את המידע החסוי, ומצא כי אין מקום לקבוע כי שיקולי הוועדה חרגו ממתחם הסבירות.

4.על החלטה זו מונחת בפני בקשת רשות ערעור. המבקש חוזר על נימוקיו בפני הערכאה דלמטה ומפנה את בית המשפט לחוק לשחרור על תנאי ממאסר, התשס"א – 2001, אשר קובע - בסעיף 9 - את השיקולים אשר ועדת שחרורים צריכה לשקול בעת הדיון על שחרור אסיר ממאסרו. לדעתו, היה על הוועדה להסביר באופן ברור את השיקולים עליהם היא נסמכה בדחייתה את הבקשה. לטענתו, הסתמכות הוועדה על החומר החסוי לא היתה סבירה ועל כן דין החלטתה להתבטל.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, ובכלל זה גם בחומר החסוי, וכן בטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. החלטת ועדת השחרורים התבססה על המידע אשר הובא בפניה, על עברו של המבקש ועל נסיבותיו של מאסרו הנוכחי. בית המשפט מצא כי החלטה זו היתה סבירה וכי מאזן השיקולים הללו נעשה כראוי. זו גם דעתי. בשל כך לא מצאתי מקום להתערב בקביעה זו של בית המשפט. לפיכך, דין הבקשה להידחות.