פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"ב
7638/98
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
המבקש
חאלד אבו שמט
נגד
המשיבים
:
1.
שירות בתי הסוהר
2.
משטרת ישראל
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי
בנצרת בעתירה 132/98, שניתנה
ביום
6.5.98 על-ידי כבוד השופט
ח' גלפז
בשם
המבקש: בעצמו
בשם
המשיבים: עו"ד חני אופק
החלטה
המבקש הורשע ברצח ונגזר עליו מאסר עולם (ת"פ 366/85). נשיא המדינה קצב את עונשו, והעמידו על 24 שנות מאסר.
ביום 11.9.94 יצא המבקש לחופשה, ממנה לא שב עד אשר נתפס ביום 27.9.94. המבקש הועמד לדין והורשע בגין בריחה ממשמורת חוקית ובגין מספר עבירות של שוד מזויין שביצע במהלך החופשה (ת"פ 143/98).
בשל סיווגו בקטגוריה א', הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בה טען כנגד אי הוצאתו לחופשות. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה מנימוקים מספר. ראשית, העותר לא שב מחופשתו במשך 15 יום ובתקופה זו נפתחו נגדו תיקי חקירה בגין שוד מזויין. שנית, עיון ברשימת הרשעותיו הקודמות מלמד כי המבקש נידון בעבר מספר פעמים בגין בריחה ממשמורת חוקית. לאור כל זאת, ולאור היותו של המבקש בעל אזרחות זרה, סבר בית המשפט המחוזי כי קיים חשש לאי שובו של המבקש מחופשותיו, ולמסוכנות לציבור אם ישהה בחופשה. אשר על כן, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה.
על פסק-דינו זה של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. המבקש טוען כי לא קיימת סיבה המצדיקה את אי הוצאתו לחופשות, וכי הוא מוכן לעמוד בכל תנאי מגביל שיוטל עליו ובלבד שיורשה לצאת מן הכלא לחופשה.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המדינה, נחה דעתי כי דינה של הבקשה להידחות. כפי שהובהר פעמים רבות בפסיקה, בית המשפט הבוחן את החלטות המשיבים במסגרת עתירת אסירים, אינו יושב כערכאת ערעור על ההחלטה, ותפקידו הוא בביקורת השיפוטית על החלטת הרשות (ראו: רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' רוני לוי, פ"ד מז(3) 804). העיון במסמכים שצורפו לתשובת המשיבים, הביאני למסקנה כי אין לומר שההחלטה שניתנה בעניינו של המבקש מצדיקה מתן רשות ערעור לבחינתה פעם נוספת.
על כן אין מקום ליתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ט' בשבט התשנ"ט (26.1.99).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98076380.
N07
חכ/