רע"ב 7683/20 יהושע בן מיור נ. שרות בתי הסוהר

1.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 25.10.2020, ב עת"א 1255-09-20 (השופט י' בן-חמו ), שבגדרו נדחתה עתירת האסיר, יהושע בן מיור, בעניין חוקיות המאסר שריצה חלף קנסות כספיים שהושתו עליו.

2.

במסגרת בקשות שהגיש בן מיור לשחרור מוקדם נודע לו, כך לטענתו, כי מועד שחרורו שוּנה מן המועד שנקבע לו בתחילה. בירור שעשה העלה, כי מועד שחרורו נדחה בשל הפסקת מאסרו למשך 3.5 חודשים, בגין מאסר נוסף שהוטל עליו חלף אי-תשלומם של 3 קנסות. בן מיור עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים, בטענה שלא הוּדע לו מראש על הפסקת מאסרו. לדבריו, הוּבא הדבר לידיעתו רק משחלפו עברו שני שלישים מתקופת ריצוי המאסר חלף הקנס.

עתירתו של בן מיור – נדחתה. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי משרוצו ימי המאסר חלף הקנס, לא ניתן עוד להשיב את הגלגל לאחור ולדון בחוקיותם. מאסר חלף קנס, כך נקבע, אינו ניתן לביטול רטרואקטיבי. עוד נקבע, כי בן מיור "היה מודע לחתימת והפעלת פקודות המאסר שהוצאו כדין לאחר התראות והליכי גבייה שלא הועילו" ; וכי שב"ס "פעל בהתאם להוראות דין ברורות הן בחוק והן בפסיקה" .

3.

בבקשה שלפנַי טוען בן מיור כי פקודת המאסר לא הופעלה כדין. לשיטתו, שב"ס לא המציא תיעוד המוכיח כי יִדע אותו על תחילת הפעלת המאסר חלף הקנס. נטען, כי אין להלום מצב שבו יוודע לאסיר על הפסקת מאסרו הפלילי רק בתום תקופת ריצוי המאסר חלף הקנס; ומשיבקש לבטל את המאסר, יֵאמר לו 'איחרת את המועד'.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, ובפסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. דיון בעתירה התקיים לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, ובמהלכו שטחו הצדדים את טענותיהם, והגישו מסמכים לתמיכה בהן. בהסתמך על הנתונים שהוצגו לפניו, קבע בית המשפט: "אין ספק בעיני כי העותר היה מודע לכל פקודות המאסר שהוצאו נגדו" . משקבע כן, ובשים לב למסגרת הדיונית שבה אנו מצויים – בקשת רשות לערער – לא מצאתי הצדקה להידרש לטענותיו העובדתיות הפרטניות של בן מיור, המתייחסות לשאלה אם עודכן בנוגע להפעלת המאסר, כן או לא. לקראת חתימה, אציין, כי גם לא מצאתי טעם המצדיק לסטות מן ההלכות הפסוקות ולנהוג עם בן מיור, כבקשתו, לפנים משורת הדין. כעולה מפסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים, השתמט בן מיור באופן עקבי מתשלום קנסות, ו "צבר חובות של קנסות ותשלום פיצויים פלילי בסכומים ניכרים במשך יותר מ-20 שנה" . בנסיבות הללו, אין הצדקה לסטות משורת הדין.

5.

הבקשה לרשות ערעור, נדחית אפוא בזאת.