רע"ב 7684/19 גפנר יוסף נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"א 42322-08-19, כב' השופטות ד' מרשק-מרום , ע' בוסתן ו א' יעקב ) אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטת וועדת השחרורים לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: הוועדה ) (וש"ר 61340-07-18, כב' השופט (בדימ') ש' איזקסון ונציגות הועדה עו"ס ח' לאופר פישר וד"ר ט' שימקין ). בהחלטה זו נקבע בדעת רוב כי לא יקוצר עונש המאסר של המבקש וכי בשלב זה יישאר במאסר ללא שחרור מוקדם. מכאן הבקשה שבפניי.

המבקש נידון בחודש דצמבר 2014 ל-80 חודשי מאסר בפועל לאחר שהורשע על פי הודאתו בביצוע מספר רב של עבירות מין בחמישה קטינים שטרם מלאו להם 14 שנים. במידה וירצה את כלל עונשו, מועד שחרורו צפוי בתאריך 28.06.2021. ביתר פירוט ייאמר כי כתב האישום שהוגש כנגדו כלל ארבעה אישומים. באישום הראשון הורשע המבקש בביצוע מעשה סדום (ריבוי עבירות), ניסיון לביצוע מעשה סדום (ריבוי עבירות) ועבירה של מעשה מגונה (ריבוי עבירות). באישומים השני והשלישי הורשע המערער בעבירה של מעשה מגונה (ריבוי עבירות) ובאישום הרביעי בביצוע עבירה נוספת של מעשה מגונה. על פי גזר הדין, נפגעי העבירות כולם היו קטינים בטווח הגילאים של 8 עד 13 שנים. אם כך, אף מבלי להיכנס לפרטי המקרים, ניתן להיווכח כי מעשיו של המבקש מגלים חומרה ניכרת.

2.

לאחר עיון בבקשה ונספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. זאת מן הטעם כי פסק דינו של בית משפט קמא וכן החלטת הוועדה מצויים במתחם הסבירות ואינן מגלות כל פגם בדין המצדיק התערבות. בבקשתו מדגיש המבקש את תהליך השיקום שעבר בכלא ואת עמדת גורמי המקצוע בעניינו. אכן, התמונה המצטיירת היא של אסיר אשר עבר תהליך ממושך ומבין כעת טוב יותר את משמעות מעשיו והגורמים להם. במסמכים שהגיש המבקש ועמדו בפני ערכאות קמא צוין כי הטיפול של המבקש עבר בהצלחה תוך יצירת שינוי בדפוסי חשיבה אצל המבקש שעשויים להשפיע על התנהגותו.

עם זאת, מחוות הדעת מטעם מב"ן עולה כי דרגת המסוכנות המינית של המבקש עומדת על בינונית-גבוהה. אולם, מסוכנותו פחתה מגבוהה לבינונית-גבוהה. בעניין זה הוגש אף מכתב הבהרה מטעם מב"ן. במכתב הובהר כי מסוכנותו פחתה בדרגה אחת בלבד אך מן הטעם שבתנאי מאסר לא ניתן לבחון את הצלחתו של הטיפול במלואו שכן בשביל זה נדרש מגע עם הקהילה הפתוחה. לכן, עמד מב"ן על החשיבות בהמשך טיפול במסגרת הקהילה תחת פיקוח לשם הפחתת מסוכנותו. עמדה זו משקפת כי המבקש משקיע והשקעתו מניבה פירות מסוימים. אך מסוכנותו עדיין בינונית-גבוהה וכמובן יש משקל לכך. ברקע המסוכנות העולה מהמעשים אותם ביצע – עבירות מין כנגד 5 קטינים רכים בשנים. עוד צוין בחוות הדעת מטעם מב"ן כי הנסיבות בהן ביצע המערער את העבירות מזוהים בספרות המקצועית כמקושרים לרצידיביזם מיני מבחינה סטטיסטית.

3.

לסיכום, בביקורת המנהלית על בית משפט קמא וועדת השחרורים קשה לקבוע שההחלטה אינה מצויה במתחם הסבירות. לא די בכך כי בהחלטת הוועדה או אפילו בבית משפט (מה שלא התרחש בתיק זה) ישנה דעת רוב לצד דעת מיעוט. אכן יש מורכבות מסוימת למקרה. לצד הרצון להכיר במאמצי המבקש ובהתקדמותו – דהיינו התהליך שעבר – יש לזכור את הדרך שנותרה ומצבו של המבקש היום ואף את הצורך להגן על הציבור.

בהיעדר כל פגם או טעות בדין לא מצאתי עילה או הצדקה להתערב בהחלטות קמא. כמובן שהדבר אינו חוסם את המבקש מלשוב ולפנות בהמשך אל וועדת השחרורים בבקשה לשקול פעם נוספת את שחרורו. זאת בהינתן בין היתר בהמשך התקדמות בטיפול והצגת תכנית שחרור הכוללת תנאים מגבילים שבכוחם להעניק מענה למסוכנותו.

4.

הבקשה נדחית.