רע"ב 7731/06 כרים זיינב נ. נציב בתי הסוהר

1.המבקש הורשע בעבירות של החזקת סם וסחר בסמים ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות. הוא שובץ לביצוע עבודות השירות בעמותת "שובע". לאחר שלושה ימי עבודה הפסיק המבקש להתייצב. למבקש נערך שימוע בו הסביר שהריח במקום אינו מאפשר לו להמשיך ולעבוד בעמותה. הובהר למבקש כי בשל אופי העבירה בה הורשע לא נמצא מקום חלופי עבורו וכי עליו להמשיך ולבצע את עבודות השירות בעמותה. המבקש הסכים, אך למרות זאת לא התייצב לעבודה ולא יצר קשר עם יחידת הממונה על עבודות השירות. המבקש הוזמן לשימוע נוסף, אך לא התייצב אליו. ביום 9.11.05 פנה המבקש ליחידת הממונה על עבודות השירות ומסר בכתב כי הוא מעוניין לרצות את עונשו בבית הסוהר ולא בעבודות שירות. לאור זאת החליט נציב שירות בתי הסוהר על הפסקה מנהלית של עבודות השירות שהוטלו על המבקש וריצוי יתרת עונשו בבית הסוהר. כנגד החלטה זו פנה המבקש בעתירה לבית המשפט המחוזי לביטול ההחלטה. בית המשפט המחוזי קבע כי הממונה על עבודות השירות מתבקש לשקול מציאת מקום עבודה חלופי עבור המבקש ולהגיש בעניין הודעה משלימה לבית המשפט. בהודעה משלימה שהוגשה לבית המשפט המחוזי הובהר הקושי במציאת מקום עבודה למבקש בשל אופי העבירה בה הורשע, וצוין כי נמצא מקום עבודה מחוץ לתל-אביב בית אבות בראשון לציון. בית המשפט המחוזי נתן צו בהתאם להודעת הממונה. עם זאת, לאחר קיום ראיון של בית האבות עם המבקש החליט המעסיק שלא לקבלו לעבודה. לבסוף הופנה המבקש לביצוע עבודות שירות במפקדת גוש מרכז של שירות בתי הסוהר ברמלה. עם זאת, התייצב המבקש לעבודה שלושה ימים בלבד ולאחר מכן הפסיק להתייצב ללא שמסר כל הודעה על כך לממונה על עבודות השירות. גם לאחר שיחת הבהרה טלפונית לא התייצב המבקש לעבודתו.

2.המבקש פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה להפנות אותו למקום עבודה בקרבת מקום מגוריו. המבקש שמתגורר בבת-ים טען כי השיבוץ ברמלה מטיל עליו נטל כספי וקושי תחבורתי בהגעה למקום העבודה בזמן. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, ולמרות זאת לא התייצב המבקש לעבודה. לאחר עריכת שימוע למבקש החליט נציב שירות בתי הסוהר על הפסקה מנהלית של עבודות השירות שהוטלו על המבקש ועל ריצוי יתרת עונשו בבית הסוהר. עתירתו של המבקש כנגד החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת נ' אהד), אשר מצא את החלטתו של נציב שירות בתי הסוהר סבירה. על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

3.המבקש טוען כי היה על הממונה על עבודות השירות לשלוח את המבקש לעבודה שאינה מרוחקת גיאוגרפית ממקום מגוריו, בייחוד כאשר המבקש שובץ בתחילה בעבודה הקרובה למקום מגוריו, וכי יש בכך משום הפרת הבטחה שלטונית. לטענתו, לא התחשב בית המשפט קמא בנסיבותיו האישיות, וכי שליחתו למאסר תגרום לו ולמשפחתו עוול וסבל.

4.לאחר קבלת תגובת המשיב נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כפי שטוען המשיב, אין הבקשה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , תק-על 86(2) 1134). אמנם הטרידה אותי טענתו של המבקש כי אין משולמות לו הוצאות הנסיעה מביתו למקום העבודה בו הוצב, ולפיכך הדבר גורם לו קושי כלכלי. על פניו, נראה בלתי סביר לדרוש מאדם להתייצב במקום עבודה שאין הוא יכול לממן את הנסיעה אליו. עם זאת, לא מצאתי לנכון במקרה זה להידרש לעניין זה, הן באופן עקרוני והן באופן פרטני, וזאת בשל הנסיבות והעובדות המצביעות על התנהלותו של המבקש אשר מצדיקה את הפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת עונשו בבית הסוהר. המבקש שובץ תחילה במקום עבודה הקרוב למקום מגוריו, אך בשל סיבה הנשמעת תמוהה הפסיק להתייצב. לאחר שנערך לו שימוע הביע את הסכמתו לשוב למקום העבודה, אך למרות זאת לא שב להתייצב. גם המשך השתלשלות האירועים מצביעה על זלזול וחוסר נכונות לבצע את עבודות השירות שהוטלו עליו. המבקש לא טרח להודיע על הפסקת התייצבותו, לא טרח ליצור קשר עם הממונה על עבודות השירות ואף לא מצא לנכון להתייצב לשימוע שנקבע לו. במצב דברים זה שוכנעתי כי אין למבקש להלין אלא על עצמו.