רע"ב 7753/04 עבד/ פרג' סמי נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופט ד' רוזן) בה נדחתה עתירת המבקש לאפשר לו להמשיך ולרצות את עונש המאסר שהושת עליו בדרך של עבודות שירות.

1.עובדות המקרה הצריכות לעניין הן אלה: בית המשפט לתעבורה בתל אביב יפו גזר על המבקש שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות בשל הרשעתו בעבירה של נהיגה ללא רישיון. ביום 14.6.04 כארבעה חודשים לאחר המועד שבו שובץ המבקש לעבודות לראשונה, החליט נציב בתי הסוהר כי המבקש יישא את יתרת עונש המאסר מאחורי סורג ובריח. על החלטת הנציב הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים ובית המשפט דחה את העתירה בציינו כי החלטת הנציב סבירה ואינה מקימה עילה להתערבות.

2.מכאן הבקשה שבפניי בגדרה מעלה המבקש טענות שונות כנגד החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את עתירתו.

דין הבקשה להידחות, באשר היא אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור (ראו: רע"ב 7/86 חיים לואיס וייל נ' מדינת ישראל ו-7 אח' (לא פורסם)). למעלה מן הדרוש אוסיף כי מטענות המשיבה בבית המשפט המחוזי עולה ש המבקש גילה חוסר התמדה וחוסר אחריות בביצוע עבודות השירות שהוטלו עליו: המבקש לא התייצב למקום העבודה אליו שובץ לראשונה ובמקום העבודה הבא שאילו שובץ דיווח מעסיקו על בעיות משמעת שהתעוררו לגביו. המבקש הועבר למקום אחר אולם גם שם דיווח המעסיק על בעיות בתפקודו של המבקש ואילו במקום שבו שובץ המבקש לאחרונה לפני החלטת הנציב הועלתה נגדו טענה כי איים על אחת העובדות. בנסיבות אלה, אין מנוס מן המסקנה שהמבקש לא השכיל לנצל את ארבע הזדמנויות שנתנו לו וכשל מלבצע את עבודות השירות שיועדו לו. לפיכך, צדק בית משפט קמא בקובעו כי החלטת נציב בתי הסוהר בדבר ריצוי יתרת העונש שהושת על המבקש במאסר ממש הינה החלטה סבירה ואין כל מקום להתערב בה. (השוו: רע"ב 4028/04 רונן לוי נ' שירות בתי הסוהר – הממונה על עבודות שירות ).

מכל הטעמים הללו – הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהגיש המבקש יחד עם בקשת רשות הערעור הבוקר, כחצי שעה לפני המועד שנקבע להתייצבותו במזכירות בית המשפט המחוזי התל אביב לריצוי יתרת העונש.