רע"ב 776/97 אחמד שוכרי נ. שרות בתי הסוהר

המבקש הוא אסיר בטחוני המרצה עונש מאסר עולם בגין רצח, ועוד

עשרים שנה בגין חבלה גופנית חמורה. לטענת המבקש, מאז נובמבר 1994 הוא סובל ממחלה באשכים. בחודש יולי 1996 נותח המבקש באשכיו. לטענתו, הניתוח נכשל, הוא סובל מכאבים עזים וזקוק לטיפול נוסף. רשויות הכלא ביקשו להביאו לבדיקה אורולוגית ב"מרכז רפואי שב"ס" (להלן: מר"ש). המבקש סירב להיבדק במר"ש, וביקש כי הניתוח יתבצע בבית חולים במזרח ירושלים. הוא עתר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בעתירתו, טען המבקש כי סירובו להיבדק במר"ש נובע מכך שבביקוריו הקודמים במר"ש רשויות הכלא הקפידו למקם אותו באגף לחולי איידס וזאת, לדבריו, בלא הצדקה.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט צ' סגל) קבע כדלקמן:

"א. העותר הביע הסכמתו לבדיקתו במר"ש, אלא שבקשתו מתמצית בכך שהוא חושש מאשפוז באגף האיידס, הצהבת, והמחלות המסוכנות במר"ש. הוא מסכים לשהות במר"ש גם כשהוא כבול לאזיקים, בכל אגף אחר שימצא מתאים לו. משכך הם פני הדברים, ולאור הסכמת ב"כ המשיב, אני מורה למשיב להעביר העותר, מוקדם ככל שניתן, לבדיקת אורולוג במר"ש, על מנת שיקבע אם אכן זקוק העותר לניתוח נוסף.

ב.במהלך שהותו במר"ש, אם ניתן הדבר, יש לכבד את בקשת העותר, כפוף כמובן להחלטת הנהלת מר"ש, לשהייה באגף שאיננו אגף האיידס.

ג.בכפוף לאישור רפואי, לפיו אכן נזקק העותר לניתוח נוסף, יש לשקול את האפשרות לאפשר לעותר לעבור את אותו ניתוח בבית החולים "מוקאסד חייריה אסלמייה" במזרח ירושלים, על חשבון משפחת העותר, כפוף כמובן לאישור הגורמים הבטחוניים בשב"ס.

ד.העותר טען בפני, שהוא סובל מכאבים עזים באשכיו לאחר הניתוח שעבר בחודש יולי השנה. משכך הם פני הדברים, מצפה בית המשפט כי הטיפול הרפואי שינתן לעותר, יוקדם ככל שניתן".

בית המשפט המחוזי דחה, איפוא, את עתירתו של המבקש בכפוף לאמור לעיל.

מונחת בפני בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בבקשתו, טוען המבקש כי מר"ש איננו המקום המתאים לביצוע הניתוח. המבקש שב ומנמק סירובו להיבדק במר"ש בכך שרשויות הכלא מקפידות למקם אותו באגף של חולי האיידס. המבקש פונה בבקשה כי המשיב יאפשר לאורולוג מומחה מרמאללה, להכנס לבית הסוהר ולבדוק אותו. עוד טוען המבקש, כי מאז חודש פברואר 1996 מונע המשיב מאמו של המבקש לבקרו.

מתגובת המשיב עולה, כי לאור סירובו של המבקש להיבדק במר"ש, ולאור העובדה, שחרף ההיתר שניתן לרופא מטעמו לבקרו, לא הזמין המבקש רופא כאמור, החליט רמ"ח רפואה בשב"ס כדלקמן:

"אני מאשר קביעת תור לרופא אורולוג בבית חולים סורוקה בהקדם האפשרי ובדרך מקובלת".

באת כוח המשיב ציינה בפנינו, כי מצב הדברים כיום הוא שהמשיב ממתין לתור שייקבע למבקש על ידי בית החולים סורוקה, ומשזה יקבע, הוא יופנה לבדיקה. לאור תוצאות הבדיקה יוחלט האם יש צורך בניתוח.

לאחר שעיינתי בחומר שלפני ובטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא שרשות ערעור כאמור, ניתנת רק במקום בו מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מתחום היחסים שבין הצדדים (בעניין זה ראה למשל רע"ב 7/86 לואיס וייל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). עובדות המקרה המונח בפני אינן מצביעות על חשיבות ציבורית כאמור. גם לגופם של דברים לא מצאתי ממש בטענות המבקש. בבדיקה הצפויה למבקש בבית החולים סורוקה בבאר שבע ייבחן הצורך בהמשך הטיפול. אם אכן יוחלט על המשכו של הטיפול יוכל זה להתבצע בבית החולים "מוקאסד חייריה אסלמייה" במזרח ירושלים. זאת כמובן, בכפוף לתנאים שהוצבו על ידי כב' השופט סגל בפסק הדין נשוא בקשה זו. נמצא איפוא, כי עילת הבקשה התייתרה. לעניין טענת המבקש בדבר סירוב המשיב לאפשר לאמו לבקרו. בקשה מעין זו, על המבקש להפנות אל המשיב עצמו. אם העניין לא יבוא על פתרונו לשביעות רצונו יוכל המבקש לעתור לבית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית.