רע"ב 7797/06 אלי ימין אסרף נ. ועדת ההפקעות בגוש השרון

1.המבקש מרצה תקופת מאסר שישית על רקע התמכרות לסמים קשים. ממאסרו זה שוחרר המבקש שחרור על תנאי החל מיום 11.8.05 ועד ליום 3.12.06. בתנאי השחרור נקבע כי המבקש ישהה במסגרת הוסטל "גגון". כ-10 חודשים לאחר שחרורו נמסר מההוסטל כי המבקש מפר את תנאי ההוסטל ולכן אינו מתאים לטיפול בו. לפיכך התבקש להפקיע את שחרורו של המבקש. וועדת השחרורים החליטה לקבל את הבקשה לביטול השחרור למלוא התקופה. המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב וביקש להקל בתנאי שחרורו ולהגיש תוכנית חלופית להוסטל.

2.בית המשפט המחוזי (כב' השופטים גרוס, קובו ורובינשטיין) דחה את הערעור וקבע כי אין מקום להקלה בתנאי השחרור, בייחוד כאשר הקלות אלו לא נידונו על ידי וועדת השחרורים. בית המשפט ציין כי למבקש עבר פלילי עשיר בנושא סמים ורכוש והוא כבר זכה בעבר מספר פעמים לשחרורים מוקדמים. בית המשפט סקר את הדו"ח שהוכן על ידי ההוסטל בנוגע למבקש, אשר מסביר כי אף לאחר תקופת הרחקה בת שלושה שבועות לא הצליח המבקש להתמיד ולשמור על כללי ההתנהגות של ההוסטל.

3.המבקש טוען כי בקשה זו מעלה סוגיה בעלת חשיבות משפטית עקרונית. לטענתו, יש לקבוע כי גם אי עמידה בתנאי השחרור המוקדם לא מולידה תמיד את הפקעת הרישיון. לעניינו הוא טוען כי הוא עשה כברת דרך ארוכה על מנת להיגמל מסמים וכי הפקעת שחרורו נעשתה לא על רקע ביצוע עבירה פלילית ואף לא על רקע התנהגות אלימה, כי אם על רקע הפרות כללי ההתנהגות של ההוסטל המלמד רק על קשיים להסתגל לאורחות ההוסטל. כן מציין המבקש את הצלחותיו במסגרת ההוסטל ואת שביעות הרצון שהביעו מעסיקיו ממנו. המבקש סבור כי לאור השתלבותו בעולם הנורמטיבי יש להתאים לו מסגרת טיפולית אחרת.

4.דין הבקשה להידחות. ראשית, איני סבורה כי הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , תק-על 86(2) 1134). כידוע, וכפי שניתן ללמוד גם מהמקרה דנן, הפרת תנאי השחרור אינה מובילה להפקעה אוטומטית של הרישיון שניתן. העניין מובא בפני וועדת השחרורים אשר שומעת את האסיר ואת טענותיו ובסמכותה להחליט אם להפקיע את רישיונו אם לאו. כך היה גם במקרה דנן. הועדה שמעה את טענות המבקש והחליטה בהתאם לנתונים שהיו בידה, ונסיבות המקרה הספציפי להפקיע את רישיונו של המבקש. ברי כי החלטה זו מצומצמת ומוגבלת לנסיבותיו של מקרה זה.

אוסיף עוד כי אף לגופו של עניין לא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בהחלטת הוועדה. אמנם סבורה אני כי ישנם מקרים בהם יהיה מוצדק לנסות ולהתאים למפר את תנאי השחרור חלופה טיפולית אחרת, שכן המטרה העומדת לנגד עינינו הינה שיקומו של האסיר, אך בנסיבות מקרה זה נראה כי בצדק סברה וועדת השחרורים כי מקרה זה אינו מתאים לכך. למבקש ניתנו הזדמנויות רבות להשתקם במהלך מאסריו הקודמים וכן במהלך מאסרו הנוכחי. למרות שהמבקש שב וחזר לסורו הסכימה ועדת השחרורים לשחררו המוקדם של המבקש גם בפעם הזאת. התנאי לכך היה השתלבותו של המבקש במסגרת טיפולית נוקשה. גם במסגרת טיפולית זו ניתנו למבקש מספר הזדמנויות להשתלב ולהסתגל לתנאי המקום, כאשר הוא יודע שאם יפר את תנאי ההוסטל יש סיכוי כי יוחזר לרצות את עונשו מאחורי סורג ובריח. למרות זאת, לא הצליח המבקש לעמוד בדרישותיו של ההוסטל אשר נאלץ להפסיק את שהותו שם. כמו כן, המבקש אף לא הגיע לוועדת השחרורים עם כל הצעה חדשה למסגרת טיפולית שתתאים לו ותמשיך את תהליך שיקומו. במצב דברים זה אני סבורה כי לא היה מנוס מלהפקיע את רישיונו של המבקש ולהשיבו לכלא.

הבקשה נדחית.