רע"ב 7820/06 ראובן בסון נ. שירות בתי הסוהר

1.

על המבקש נגזרו שני מאסרי עולם, לאחר שהורשע ברצח גיסתו וביתה על רקע חוב כספי. בהמשך נקצב עונשו לשלושים ושמונה שנות מאסר. לאור חוות דעת של ועדת אלימות במשפחה (ועדת אלמ"ב), יוצא המבקש לחופשות קצרות בנות 4 שעות בתנאי מעצר בית מוחלט תוך שנאסר עליו לבקר בירושלים. אימו של המבקש נמצאת במחלקה סיעודית בבית אבות בירושלים והוא ביקש שיינתן לו לבקרה. המשיב התנגד לשינוי תנאי חופשותיו של המבקש וכן סירב להוציאו, בליווי מאבטחים, לביקור אצל אימו. הנימוק העיקרי לדחיית הבקשה ליציאה בליווי היה שהמבקש אינו זכאי לכך מכיוון שהוא יוצא לחופשות. עתירת אסיר שהגיש המבקש כנגד הסירוב להוציאו לביקור נדחתה (כבוד השופטת נ' אהד). בית המשפט ציין, כי מצבה של אימו של המבקש, הגם שהוא קשה, אינו סופני. עוד ציין בית המשפט כי קיימת אפשרות, שכבר מומשה בעבר, להביא את האם באמבולנס למקום בו שוהה המבקש בעת חופשתו. כנגד החלטה זו בקשת רשות הערעור שבפניי.

2.

בפי המבקש שלל טענות כנגד התנהגות גורמים מסוימים אצל המשיב אשר, לטענתו, פגעו בזכויותיו הדיוניות ומנעו ממנו להשמיע טענותיו בפני בית המשפט. לגופו של עניין, מלין המבקש על סירובו של המשיב להוציאו לביקור אצל אימו בליווי מאבטחים. לטענת המבקש, טעה בית המשפט כשהגביל את זכות היציאה לביקור למקרים של מחלה סופנית ודי בכך שמחלת אימו הינה קשה וממושכת. במישור העקרוני טוען המבקש כנגד מדיניות המשיב שלא לאפשר יציאה בליווי לאסירים היוצאים לחופשות. המבקש מציין, כי עקב האיסור החל עליו לשהות בחופשותיו בירושלים (איסור עליו אין הוא מבקש להשיג) אין הוא יכול לבקר את אימו. כמו כן הוא מציין שהסעתה של אימו באמבולנס תכביד עליה ומהווה נטל כספי שאין הוא מסוגל לעמוד בו. נתונים אלו מראים, כך לשיטתו, ששלילה גורפת של יציאה לביקור בליווי מאסירים היוצאים לחופשות אינה מוצדקת.

3.

יציאת אסירים מבית הסוהר לביקורים ולהשתתפות באירועים מסוימים, בליווי מאבטחים, מוסדרת, החל מיום 1.1.07, בפקודת נציבות 04.40.01 הוצאת אסיר באבטחה מבית הסוהר (להלן – פקודת הנציבות). סעיף 1(א) לפקודת הנציבות קובע כי "טובת הנאה זו תינתן רק לאסירים שאינם יוצאים לחופשות". יצוין, כי קודם לכן הוסדר נושא יציאת אסירים לביקור בנוהל של שירות בתי הסוהר, שם נקבע כי "ניתן להוציא אסיר, לרבות עצור, שאינו יוצא לחופשות בתנאי אבטחה אל מחוץ לבית הסוהר...". העולה מניסוח זה, לטענת המבקש, הוא שניתן להוציא בליווי גם אסיר שאינו יוצא לחופשות, ולא שיציאה בליווי מיועדת רק לאסירים שאינם יוצאים לחופשות. אין צורך להכריע בטענה זו, שכן נוסחה של פקודת הנציבות, שהיא הנוהל התקף כיום, ברור וחד משמעי. השאלה העקרונית היא האם מוצדקת לגופה המדיניות, המעוגנת בפקודת הנציבות ושוללת, באופן מוחלט, מאסירים היוצאים לחופשה את האפשרות ליהנות מיציאה בליווי.

4.

אין מקום להידרש לשאלה עקרונית זו במסגרת הבקשה הנוכחית. בהחלטתי מיום 27.2.07 ביקשתי מהמשיב להודיע האם "למיטב ידיעתו, קיימת עדיין, מבחינה רפואית, אפשרות שאימו של המבקש תובא באמבולנס למקום בו ישהה המבקש בעת חופשתו (כפי שנעשה בעבר)". פרקליטות המדינה ערכה בירור ומסרה, כי על פי חוות דעת של רופא בית האבות בו נמצאת אם המבקש אין מניעה מביצוע הנסיעה באמבולנס בליווי מטפלת. בנסיבות אלו, גם אם ישנם מקרים בהם אין זה מוצדק לשלול יציאה בליווי מאסיר היוצא לחופשה – ועל כך אין אני מביעה דעה – אין זה המקרה. בפני המערער קיימת אפשרות להתראות עם אימו, הגם שכרוכים בכך אי נוחות והוצאה כספית. נוכח זאת, לא ניתן לומר שסירוב המשיב לאפשר במקרה זה את יציאתו של המבקש בליווי אינו סביר. שאר טענותיו של המבקש אינן מצדיקות מתן רשות ערעור.

5.

בשולי הדברים אציין, כי המבקש הגיש בקשה להגיב לתגובת המשיב. לא ראיתי להיענות לבקשה, מה עוד שהמבקש צירף התייחסות לגופה של תגובת המשיב כך שניתן לעמוד על טענותיו. עיקר הטענות הינן במישור העקרוני ובאלו, כאמור, אין מקום להכריע לעת הזו. אם, כפי שחושש המבקש, תחול החמרה במצבה של אימו שלא תאפשר את הסעתה באמבולנס, הוא יהיה רשאי לפנות שוב לגורמים המתאימים אצל המשיב.

הבקשה נדחית.