רע"ב 79/02 רוני אוקנין נ. משטרת ישראל

המבקש הורשע בעבירת אינוס ונדון לעונש של שש שנות מאסר בפועל. לאחר שנדחה ערעורו לבית-המשפט העליון, ושלושה ימים בטרם היה אמור להתחיל בריצוי עונשו, יצא המבקש לחו"ל באמצעות דרכון מזויף. המבקש, ששב לישראל רק כעבור כחצי שנה, נאסר לאחר שובו, ומאז חודש יוני 1999 הוא מרצה את עונשו בבית-הסוהר איילון. במקביל, המבקש הואשם בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, בגין פרשת הימלטותו, בעבירות של הפרת הוראה חוקית, זיוף בכוונה לקבל דבר, ושימוש במסמך מזויף.

ביני לביני, בתאריך 6.3.01, על יסוד מידע שהגיע לידי המשיבה 1 (להלן: המשטרה), נתגלה במהלך חיפוש שנערך בבית אמו של המבקש דרכון מזויף, כשהדרכון חבוי תחת מזרן מיטתה. בעקבות זאת, ולאחר שלידי המשיב 2 (להלן: שירות בתי-הסוהר) הגיע מידע מודיעיני שלפיו המבקש מעונין להימלט מישראל, הוגדר המבקש כאסיר בסיכון בריחה גבוה (סג"ב), ובקשותיו לצאת לחופשות נדחו.

בחודש אוגוסט 2001 עתר המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כנגד ההחלטה שלא לאפשר לו לצאת לחופשות. טענת המבקש, שאותה תמך בתצהירי גרושתו ואמו, הייתה, כי אין לזקוף לחובתו את מציאת הדרכון המזויף תחת מיטת אמו, וזאת מן הטעם שגרושתו העבירה את הדרכון המזויף לידי אמו של המבקש, חרף בקשתו המפורשת של המבקש מגרושתו כי תשמיד את הדרכון. עוד טען המבקש, כי הוא נחשב אסיר למופת בבית-הסוהר, כי זכה לתעודות הוקרה בגין תרומתו למערכת החינוך הפנימית שבבית-הסוהר, וכי רק לאחרונה הוגדר כאסיר בסיכון גבוה לבריחה, הגם ששירות בתי-הסוהר ידע למן תחילת מאסרו אודות פרשת עזיבתו את ישראל באמצעות הדרכון המזויף. כן טען המבקש, כי המידע המודיעיני ביחס לכוונתו להימלט מישראל איננו מבוסס, ונמסר למשיבים על-ידי קצין משטרה שנישא לגרושתו של המבקש, וזאת על-מנת להרע למבקש.

עתירת המבקש נדחתה, לאחר שבית-המשפט המחוזי קבע, כי עמדת שירות בתי-הסוהר, השוללת מתן אפשרות למבקש לצאת לחופשה, היא סבירה. זאת, כך נקבע, נוכח מציאת הדרכון המזויף בבית אמו של המבקש, לאור הימלטותו של המבקש מישראל לאחר שנגזר דינו, ונוכח קיומו של מידע מודיעיני בדרגת אמינות גבוהה בדבר כוונתו הנוכחית של המבקש להימלט מישראל.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי. המבקש הוסיף וטען, כי בית-המשפט המחוזי נמנע מלשקול את ההסברים שסיפק המבקש ביחס לכל אחת ואחת מן הראיות שהובאו כנגדו.

דין הבקשה להידחות. חרף התוצאה הקשה מבחינתו של המבקש, הרי שכעולה מהחלטת בית-המשפט המחוזי, מכלול הראיות שנאסף כנגד המבקש תומך בעמדת שירות בתי-הסוהר, שלפיה אין להתיר למבקש לצאת לחופשות. ביסוד עמדה זו מצוי החשש כי המבקש, שהוכיח בעבר את יכולתו לצאת מישראל בנסיבות שבהן לכאורה אין הוא אמור להיות מסוגל לעשות כן, יחזור על כך.

משכך, אין עילה להתערבות בית-משפט זה בהחלטת בית-המשפט המחוזי, וממילא אין הצדקה למתן רשות ערעור.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.