רע"ב 8078/20 אחמד סרסור נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 16.11.2020, שדחה עתירת אסיר שהגיש המבקש כנגד החלטת הממונה על עבודות השירות, להורות על הפסקה מינהלית של עבודות השירות שנגזרו עליו, כך שירצה את יתרת עונשו מאחורי סורג ובריח.

1.

המבקש הורשע בשעתו בעבירה של גרם מוות ברשלנות, ונדון לשנתיים מאסר בפועל ופסילת רישיון נהיגה למשך 12 שנים. כעבור מספר שנים, המבקש הורשע בתיק תעבורה בנהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח תקף, והוטלו עליו 8 חודשי מאסר בפועל. בערעור שהוגש על פסק הדין, המיר בית המשפט המחוזי את המאסר מאחורי סורג ובריח ל-8 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות החל מיום 25.8.2019.

בגזר הדין הובהר למבקש כי כל הפרה של עבודות השירות עלולה להביא להפסקה מינהלית שלהן ולריצוי העונש במאסר ממש.

2.

המבקש עבד ימים בודדים בלבד, ומספר נסיונות ליצור עמו קשר לא צלחו. המבקש זומן לשימוע ליום 29.1.2020, ובמסגרת השימוע טען כי נעדר בשל הכנות לחתונה, בניית בית ובעיות בריאותיות, והתחייב להתייצב כנדרש וברציפות. אלא שהמבקש לא עמד בכך וביום 18.2.2020 הוחלט על הפסקה מינהלית של עבודות השירות. המבקש הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז, ולפנים משורת הדין ובעקבות בקשות חוזרות ונשנות מצידו למתן הזדמנות נוספת הסכים הממונה על עבודות שירות ליתן לו הזדמנות אחרונה. בית המשפט המחוזי נתן תוקף להסכמת הצדדים, ונקבע כי על המבקש להתייצב אצל הממונה על עבודות שירות ביום 11.3.2020. באותו מעמד הזהיר בית המשפט את המבקש כי עליו לבצע את עבודות השירות ללא חריגה מהכללים.

בחודשיים שלאחר מכן, בשל התפרצות נגיף הקורונה, אישר הממונה על עבודות השירות למבקש להיעדר מעבודות השירות. אלא שגם לאחר מכן, המשיך המבקש בהתנהלותו והתייצב לביצוע עבודות השירות לימים בודדים בלבד. משכך, הוחלט זו הפעם השנייה על הפסקה מינהלית של עבודות השירות. כנגד החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי, שדחה את עתירתו. בית המשפט המחוזי עמד בפסק דינו על כך שבחלוף שנה ו-3 חודשים ביצע המבקש 22 ימי עבודות שירות בלבד, וקבע כי המבקש לא השכיל לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו.

3.

על כך נסבה בקשת רשות הערעור שלפני.

המבקש חזר וטען כי בשל נגיף הקורונה לא התאפשר לו לבצע את עבודות השירות, וכי יש להתחשב בכך שאשתו בהריון ובמצבו הנפשי.

4.

דין הבקשה להידחות ולו מן הטעם שהיא לא מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש (ראו, לדוגמה, רע"ב 2699/18 קובי נ' שירות בתי הסוהר – הממונה על עבודות השירות , בפסקה 10 (30.4.2018)).

למעלה מן הצורך אומר בקצרה, כי לא מצאתי ממש בבקשה לגופה. אכן, בגין נגיף הקורונה חלו שיבושים בביצוע עבודות השירות, אולם המבקש לא חזר לרצות את עבודות השירות גם כאשר הדבר התאפשר. האישור שהציג המבקש לגבי מצבו הנפשי הוא אישור שניתן אך לפני מספר ימים וממנו עולה כי חזר לקבל טיפול נפשי אחרי תקופה ארוכה, והדבר נחזה כאישור מוזמן לצורך ההליך דכאן.

5.

עבודות שירות אינן בגדר "תכנית כבקשתך", וכפי שנאמר אך לאחרונה, " ריצוי עונש מאסר על דרך של עבודות שירות הוא פריבילגיה הניתנת לביטול מקום בו הנאשם לא קיבל על עצמו את האחריות הנלווית למסלול עונשי זה ולא ביצע את המוטל עליו" (רע"ב 7452/20 רול נ' מדינת ישראל , בפסקה 11 והאסמכתאות שם (12.11.2020)); "ריצוי עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות מהווה 'פריווילגיה שיפוטית' המוצדקת בין היתר משיקולי שיקום. ואולם, במקרים בהם עובד שירות אינו עומד בתנאים הנדרשים ממנו במסגרת עבודתו, תישלל ממנו פריווילגיה זו והוא ירצה את יתרת עונשו בדרך של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח" (רע"ב 4187/19 חדד נ' מדינת ישראל (9.7.2019)).

הזדמנות שבאה לידי נאשם שנגזר דינו למאסר בפועל בדרך של עבודות שירות – אל יחמיצנה. שירות המבחן אינו אמור "לרדוף" אחר מי שזכה בפריבילגיה של עבודות שירות ולהפציר בו שימלא את שהוטל עליו. יש להצר על כך שהמבקש לא השכיל לאחוז בהזדמנות שניתנה לו ובכך המיט על עצמו מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

4.

סוף דבר, שהבקשה נדחית.

מאחר שאשתו של המבקש אמורה ללדת בחודשים הקרובים, המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 1.3.2021.