רע"ב 8105/00 מחמוד מוסא עיסא עיסא נ. שרות בתי הסוהר

השופטת ד' דורנר :

המבקש, אסיר ביטחוני המרצה עונש של מאסר-עולם בגין עבירות רצח, ניסיון לרצח וחטיפה לשם רצח, ביקש כי יינתן לו היתר להצטלם בבית-הסוהר עם אמו בת ה65-, וזאת באמצעות וידאו. בקשתו נדחתה על-ידי המשיב, לאחר שהוברר כי הבקשה אינה עומדת בהנחיות שקבע המשיב למתן היתרים לצילום אסיר עם הורהו, ולנוכח חשש שהמבקש, שנחשד שפעל מתוך בית-הסוהר בשליחות ארגון החמאס לצורך גיוס מחבלים ותכנון פיגועים, ינצל את הצילום עם אמו על-מנת להעביר חומר תעמולה מסוכן או הוראות הפעלה אסורות.

המבקש עתר לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע כנגד החלטת המשיב. טענתו הייתה, כי אמו סובלת ממחלה קשה ומצבה הבריאותי בכי רע, באופן המצדיק היענות לבקשתו. משנדחתה עתירתו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה.

בדיון שנערך בפנינו בתאריך 1.1.01 הצהירה המדינה, כי "לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה... אנו מוכנים להיעתר לבקשת המבקש לצילום משותף עם אמו, תוך נקיטת אמצעי הזהירות שנמצא לנכון".

לנוכח הצהרה זו של המדינה קבענו בפסק-דיננו, כי "רשמנו לפנינו את הצהרת... המדינה ובכפיפות להצהרה זו אנו דוחים את הבקשה".

במסגרת הבקשה שבפנינו טען המבקש, כי מספר שבועות לאחר שניתן פסק-הדין בעניינו, ביקש להצטלם ביחד עם אמו, אך המדינה סירבה לאפשר להם להצטלם בווידאו, והסכימה אך לכך שיצטלמו בצילום סטילס. נתבקשנו איפוא על-ידי המבקש להתערב ולהורות למדינה לאפשר למבקש להצטלם בווידאו עם אמו.

דין הבקשה להידחות. שכן, לאחר שניתן פסק-דיננו בבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, נסתיים הדיון בתיק. על-כן, ומבלי להתייחס לטענות המבקש לגופן, יש לדחות את בקשתו. עם זאת, אך מובן הוא, כי בפני המבקש פתוחה הדרך להעלות את טענותיו במסגרת עתירת אסירים שתוגש לבית-המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית.