רע"ב 8237/14 צבי רוזנבלט נ. שב"ס

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (הנשיא א' טל ) בעת"א 47275-09-14 מיום 23.9.2014, בו נדחתה עתירתו של המבקש לצאת לחופשת ראש השנה ולשלבו בסבב חופשות.

הרקע הדרוש לעניין

1.

כעולה מתגובת המשיב, המבקש נושא בעונש מאסר בן חמש שנים ועשרה חודשים בגין הרשעתו בעבירות פיסקאליות, אותו החל לרצות ביום 20.11.2011. ביום 7.7.2014, משלא שילם את הקנס הכספי שהוטל עליו במסגרת גזר הדין, נוספו לתקופת מאסרו 450 ימי מאסר נוספים. נוכח תקופת המאסר המשמעותית שנוספה ובהתחשב בחובותיו הגבוהים של המבקש בסך למעלה מחצי מיליארד ש"ח, החליט המשיב על הוצאת המבקש מסבב החופשות לתקופה קצובה, לשם בחינת השלכותיהן של נסיבות אלה על המשך שילובו בסבב חופשות. בעקבות זאת הוצא המבקש מהאגף שבו שהה עד לאותה עת, מאחר שמדובר באגף פתוח בו שוהים אסירי עבודה המצויים בסבב חופשות.

2.

המבקש עתר נגד החלטת המשיב בעניין חופשותיו והעברתו לאגף אחר (עת"א 16662-07-14) (להלן: העתירה הראשונה ). בדיון בעתירה טען, בין היתר, כי לא יידעו אותו על כך שביכולתו לפנות לבית המשפט בקשר להטלת המאסר חלף הקנס, וכן כי הוא מצוי בהליכי פשיטת רגל בקשר לחובותיו כחלק מתהליך שיקומו. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה ביום 16.7.2014 בקובעו כי עמדת המשיב, המעוניין לבדוק את מצבו של המבקש לאור נתוניו החדשים בכל הקשור לתקופת המאסר הנוספת והליכי פשיטת הרגל, היא עמדה מוצדקת וסבירה.

3.

בחודש ספטמבר 2014 בחן המשיב את אפשרות החזרתו של המבקש לסבב חופשות. ואולם, בעקבות מידע מודיעיני שהתקבל לאחר שניתן פסק הדין בעתירה הראשונה, אשר העיד על מסוכנות מסוימת הנשקפת למבקש בשל חובותיו הכספיים, וכן בשל התנהגותו השלילית בין כותלי הכלא במהלך חודש ספטמבר (החזקת ציוד אסור בתאו), אשר הובילה גם לשלילת טובות הנאה מהמבקש, החליט המשיב כי אין לאשר את החזרתו לסבב חופשות.

4.

בעקבות זאת, הגיש המבקש שתי עתירות נוספות בעניין יציאתו לחופשות בכלל ובעניין יציאה לחופשת ראש השנה בפרט (עת"א 38324-09-14 ועת"א 47275-09-14), אשר נדונו במאוחד. פסק הדין שניתן בהן, ביום 23.9.2014, עומד במוקד הבקשה שלפני. בית המשפט המחוזי דחה את העתירות בשל החשש שנשקף לשלומו של המבקש אם יצא לחופשה, וזאת על סמך מידע חסוי שהוצג לפניו, אף מבלי להתייחס להתנהגותו השלילית של המבקש בבית הסוהר. בית המשפט ציין כי אין בעובדה שעוכבו ההליכים בכל הקשור בחובותיו של המבקש כדי להפיג את החשש הנזכר.

5.

ביום 23.11.2014 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין. בהיעדר התנגדות מטעם המשיב, ניתנה הארכה ובקשת רשות הערעור הוגשה ביום 3.12.2014. בבקשתו טוען המבקש, בין היתר, כי כתב התשובה של המשיב בבית המשפט המחוזי לא הומצא לו מראש ולכן לא היה באפשרותו להתכונן כראוי לטענות שהועלו בו. עוד הוא טוען כי לא היה מקום לדחות את עתירתו רק על סמך המידע המודיעיני. לדבריו, מדובר במידע מפוברק שכן כבר 25 שנים הוא מתמודד עם חובות ומעולם לא אוים או נפגע על-ידי מי מנושיו. כך גם יצא לעשר חופשות בעבר ומעולם לא אוים או נפגע. מדובר בנושים בנקאיים, מוסדות וחברות ואלו אינם מעורבים בפלילים. המבקש מוכן לצאת לחופשה ולשמש "מטרה" כדי לסייע למשטרה לתפוס את המאיימים עליו לכאורה. כמו כן, צירף המבקש את רשימת תיקיו בהוצאה לפועל והדגיש כי האחרון שבהם נפתח בשנת 2007 וכי אין לחובות אלו קשר להרשעתו.

6.

המשיב, שהגיש ביום 8.2.2015 את תגובתו בצירוף החומר החסוי הנ"ל, טוען כי יש לדחות את הבקשה על הסף הואיל ואינה מגלה שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, וכן משום שהתשתית העובדתית אשר עמדה בבסיסה אינה עדכנית עוד. המשיב מדווח כי מאז ניתן פסק הדין, נשקלה סוגיית החופשות לבקשת המבקש פעמיים נוספות – בחודש נובמבר 2014 ובחודש ינואר 2015 – ונמצא כי לעת הנוכחית אין לאפשר את יציאתו לחופשות. עוד דווח כי בימים שלפני הגשת התגובה, נמצא כי יש להעמיק את הבדיקה המודיעינית באשר לסכנה הנשקפת למבקש מיציאתו לחופשה, ולשם כך ייערך בירור בעניינו לרבות זימונו לתשאול. עם השלמת הבירור, עתידה להתקבל בתחילת חודש מרץ 2015 החלטה חדשה בעניין שילובו בסבב חופשות. עוד ציין המשיב כי ביום 5.11.2014 החליט בית המשפט המחוזי בעתירה אחרת שהגיש המבקש, להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר הנוסף שהוטל על המבקש בשל אי-תשלום הקנס (450 יום כזכור) עד להחלטה אחרת.

7.

יצוין כי ביום 17.2.2015 הגיש המבקש תשובה לטענות המשיב מבלי לקבל את רשותו של בית המשפט.

דיון והכרעה

8.

דין הבקשה להידחות. כידוע, ההלכה מורה כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים הדן בעתירת אסיר, תינתן כאשר מתעוררת בעיה משפטית או נושא אחר שהם בעלי חשיבות כללית [ראו, למשל: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)]. הכרעתו של בית המשפט המחוזי בענייננו סבה סביב נסיבותיו הפרטניות של המבקש ולא מעוררת כל שאלה עקרונית רחבה. מטעם זה לבדו ניתן לדחות את הבקשה. יתר על כן, מתגובת המשיב עולה כי התמונה העובדתית אשר שימשה בסיס לבקשת רשות הערעור, השתנתה זה כבר, וכן צפויה להתקבל על-ידו החלטה חדשה בנושא במועד סמוך ביותר. זאת לאחר שייערך בירור מודיעיני מעמיק יותר באשר לסכנה הנשקפת למבקש מיציאתו לחופשה. עוד יש להזכיר כי עונש המאסר חלף הקנס שהוטל על המבקש מעוכב לעת הנוכחית, ולפיכך שיקול זה כבר אינו עומד ברקע הדברים.

בנסיבות אלה, דומה כי הבקשה התייתרה, אם כי דעתי אינה נוחה מכך שבקשותיו החוזרות של המשיב להארכת מועד להגשת תגובתו תרמו למצב דברים זה, אך ברי כי גם המבקש אחראי לכך במידה רבה לנוכח האיחור בהגשת בקשתו. עוד מוצא אני להעיר כי יתכן שהיה מקום להעמיק את הבדיקה המודיעינית כבר לפני מספר חודשים בשים לב לכך שהמידע שהוצג לפני בית המשפט המחוזי הוא בעל אופי כללי ביותר; ובהתחשב בכך שחובותיו האדירים של המבקש אינם עניין חדש, וטענתו כי מעולם לא אוים או נפגע על-ידי נושיו, גם לא במהלך עשר חופשותיו הקודמות, לא נסתרה על-ידי המשיב.

סוף דבר, הבקשה נדחית. מובן כי אין בדחיית הבקשה כדי למנוע מהמבקש לעתור נגד ההחלטה החדשה שתתקבל על-ידי המשיב, אם ירצה בכך.