פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
8307/03
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המבקש:
מוחמד אלמרבוע
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של
בית-המשפט המחוזי בנצרת בעעא 480/03 מיום 8.9.03 שניתן על-ידי כב' הנשיא י'
אברמוביץ, ס' הנשיא מ' בן דוד והשופטת ד"ר נ' אפל דנון
בשם המבקש:
עו"ד אפרת חג'אג'
החלטה
ועדת השיחרורים נדרשה לבקשת המבקש וסירבה להורות על שיחרורו המוקדם ברישיון. בית-המשפט המחוזי סירב להתערב בהחלטת הוועדה, ועל החלטה זו האחרונה הבקשה שלפניי לרשות ערעור.
2.לאחר שהורשע בביצוע עבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, נגזרו על המבקש בהסדר טיעון 18 חודשים מאסר בפועל, 18 חודשים מאסר על-תנאי ופיצוי המתלונן בסך 30,000 ש"ח. לקראת חלוף שני-שלישים מתקופת מאסרו, הגיש המבקש בקשה לשיחרור מוקדם. לאחר דיון בבקשה החליטה ועדת השיחרורים כי "יש מקום באופן עקרוני לשקול את שחרורו של האסיר, אך זאת ניתן לעשות אם יהיה [כך] תכנית של ממש". נזכיר עם זאת, שבהמשך החלטתה הוסיפה הוועדה כי "יש לזכור שמדובר באסיר השפוט זה מאסר שני, על עבירות של אלימות חמורה, במהלך מאסרו נתפס בתאו דוקרן, תקופה מסויימת הוא עבר לאגף הסגור, אמנם בבדיקות השתן שנעשו לו נמצאו נקיות, אך לאור הרקע יש לבדוק בזהירות את התוכנית." המשך הדיון בבקשה נדחה אפוא למועד אחר, עד לאחר גיבושה של תוכנית שיקום. משגובשה תוכנית בפיקוח סגן ראש-העיר לוד, נדרשה ועדת השיחרורים בשנית לבקשה - ודחתה אותה. הוועדה שקלה את הבקשה ואת הדו"חות שהוצגו לפניה, ובהחלטתה נתנה מישקל עיקרי לעובדה שהמבקש נשא כבר בעבר עונש מאסר בפועל, וכי למרות שזכה בשיחרור מוקדם בכל-זאת שב לסורו. בית-המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש, בקובעו כי לא מצא דופי בהחלטתה של ועדת השיחרורים.
3.טוען המבקש כי החלטתה של ועדת השיחרורים נעשתה בלא לבחון כלל את תוכנית השיקום שהוצעה, והתבססה אך על שובו של המבקש לפשוע לאחר ששוחרר ברישיון ממאסרו הראשון. אם החלטתה של ועדת השיחרורים נעשתה - בעיקר - בשל חזרתו לפשע - כך טוען המבקש - יימצא לנו עבריין חוזר לא יזכה אי-פעם לשיחרור מוקדם - והרי אין זו הוראת החוק. בטענה זו נתמך המבקש בהחלטתה של ועדת השיחרורים הראשונה, ולפיה המיכשול העיקרי העומד בפני שיחרורו המוקדם הוא גיבוש תכנית שיקום.
4.דין הבקשה להידחות. כפי שצוין ונקבע כבר פעמים רבות "אין בית המשפט שואל עצמו, מה היה הוא מחליט, אילו פעם כוועדת שיחרורים, אלא שואל הוא את עצמו, אם החלטתה של ועדת השיחרורים היא החלטה, שוועדת שיחרורים סבירה רשאית לקבלה". (עע"א 2/83 ועדת השחרורים נ' יהודה בן יעקב אסיאס , פ"ד לז(2), 688, עמ' 695). סמכותה של ועדת השיחרורים ניתנה לה בידי המחוקק, והמלצה על שיחרור מוקדם לא תבוא אלא אם שקלה "את הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, לרבות למשפחתו, לנפגע העבירה ולבטחון המדינה, את סיכויי שיקומו של האסיר ואת התנהגותו בכלא": סעיף 9 לחוק שיחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 ( החוק ). בהמשך הוראת סעיף 9 שלחוק - כך אף בסעיפים 10 ו-11 בו - מוסיף החוק ומורה אותנו מה שיקולים נוספים אמורה ועדת שיחרורים להביא לעת שהיא נדרשת לשאלה אם תורה ואם לא תורה על שיחרורו המבוקש של אסיר מכילאו. בין השאר מצאנו כי שומה עליה על הוועדה להביא בשיקול דעתה את נושא עברו הפלילי של המבקש; וכלשונו של סעיף 9(3) שלחוק:
הרשעותיו הקודמות של האסיר, מספרן, תכיפותן, סוגי העבירות שבהן הורשע, חומרתן, נסיבות ביצוען, תוצאותיהן, היקפן ותקופת המאסר שנשא בשלהן;
5.בחנתי את החלטתה של הוועדה ואת יתרת חומר הראיות שהונח לפניי, ולא נמצא לי כי שגגה יצאה מלפני הוועדה לעת שהחליטה לסרב לבקשת המבקש. הוועדה סברה כי בנסיבות העניין יש מישקל מכריע לעברו הפלילי של המבקש, ואני לא מצאתי מה פגם יש בהחלטתה זו. אכן, יש להצר על כך שהוועדה בחרה להציג את שיקוליה באורח לאקוני - נקווה כי בעתיד תשכיל הוועדה לפרט את שיקוליה - אך חרף זאת לא נמצאה לי עילה להתערב בהחלטה לגופה.
הבקשה נדחית.
היום, כ"ג באלול תשס"ג (19.9.2003).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
03083070_G01.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il