רע"ב 8312/16 רע"ב 8312/16

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עת"א 71793-09-16, כב' הנשיא א' טל ), במסגרתה התקבלה באופן חלקי עתירת המבקש לצאת לחופשה מיוחדת לרגל חתונתו.

1.המבקש הינו אסיר המרצה, החל משנת 2010, 25 שנות מאסר בגין רצח. המבקש עתיד להינשא ביום שלישי הקרוב, ה- 1.11.2016. ביום 23.8.2016 הגיש המבקש למשיב בקשה לצאת לחופשה מיוחדת בת 48 שעות, בהתאם לפקודת הנציבות. המשיב לא ענה לבקשה זו עד ליום הדיון בעתירת המבקש שהוגשה לבית המשפט קמא. במסגרת הדיון, הצהיר המשיב כי הוא מסכים להוצאת המבקש לחופשה מיוחדת למשך 16 שעות – מיום 1.11.2016 בשעה 16:00 ועד ליום 2.11.2016 בשעה 8:00. עוד ביקש ב"כ המשיב להתנות את יציאת המבקש לחתונה בהפקדת סכום של 120,000 ש"ח במזומן, בערבות של שני ערבים צמודים, ב"מעצר מוחלט במקום החתונה" ובחתימה של המבקש ביציאה ובחזרה לבית הסוהר.

בית המשפט קמא קיבל את טענת המבקש בדבר האיחור בקבלת התשובה מטעם המשיב. בפן המעשי, הורה בית המשפט קמא כי הוא מקבל את העתירה והורה למשיב להוציא את המבקש לחופשה המיוחדת לרגל חתונתו ולהתייחדות לאחר החתונה, החל מיום 1.11.2016 בשעה 14:00 ועד ליום 2.11.2016 בשעה 10:00 (20 שעות). עוד הורה בית המשפט קמא כי יציאתו לחופשה תהיה בתנאים המבוקשים על ידי ב"כ המשיב, אך קבע כי על המבקש להפקיד (במזומן או בשיק בנקאי) סכום של 100,000 ש"ח (ולא 120,000 ש"ח כפי שהתבקש על ידי המשיב).

במסגרת הבקשה שבפניי מלין המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי, על שני חלקיה. באשר לעצם יציאתו לחופשה, טוען המבקש כי אמנם, על פי פקודת הנציבות ניתן לאשר חופשה מיוחדת עד 48 שעות, ואולם ההחלטה להוציאו לחופשה קצרה בהרבה ניתנה ללא כל הנמקה ובהעדר מידע מודיעיני בדבר מסוכנותו. עוד מדגיש המבקש כי המשיב כלל לא השיב לפנייתו עד ליום הדיון תוך זלזול בזכויותיו, וכי הוא ממלא אחר כל הוראות השב"ס ונחשב לאסיר טוב מאוד. לעניין הערבות שעליו להפקיד, טוען המבקש כי זו בלתי סבירה ובלתי מנומקת, וכי משפחתו לא תוכל לעמוד בתשלום הסכום כך שהאפשרות לצאת לחופשה מעוקרת מתוכן.

3.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

לעניין עצם יציאתו של המבקש לחופשה – אכן, שומה היה על המשיב להתייחס לפנייתו של המבקש לפני זמן רב, ודאי לפני שנאלץ להגיש עתירה בעניין. אין להשלים עם התנהלות כזו מצד המשיב, ויש לקוות כי לא תחזור על עצמה. אף אם תתקבל החלטה הדוחה בקשת אסיר, ברי כי הוא זכאי לדעת על ההחלטה בתוך זמן סביר ובהתאם לדין, גם כדי להסתייג ממנה. ואולם, יש לזכור כי עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור. רשות כזו איננה זכות מוקנית. בנסיבות העניין, על רקע התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, ובין היתר לנוכח החלטות אחרות שניתנו בנסיבות דומות – אינני סבור כי ההחלטה מצדיקה מתן רשות ערעור. בית המשפט המחוזי, בשבתו כערכאה מנהלית, הפעיל שיקול דעת עצמאי ולא קיבל את עמדת השב"ס כפי שהוצגה. פרק הזמן שניתן למבקש לצורך חתונתו והתייחדות עם כלתו מצוי במתחם הסבירות, ולא ראיתי מקום להתערב בו. גם אם רצוי היה כי הגורמים הרלוונטיים היו מנמקים יותר את התוצאה – בבקשה מעין זו נדרש איזון שכולל את היות האסיר מרצה עונש מאסר בגין ביצוע עבירת רצח.

באשר לגובה הערובה שהושתה על המבקש – גם סוגיה זו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. אוסיף, מבלי להביע עמדה לגופו של עניין, כי ככל שיש למבקש הצעה חלופית להפקדת ערובה בסכום ממשי, גם אם אינו מגיע ל-100,000 ש"ח, רשאי הוא להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי.

4.סוף דבר, ועם כל ההבנה למצבם של המבקש ומשפחתו, דין הבקשה להידחות.