רע"ב 8384/07 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הוא אסיר. הוא הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב עתירת אסיר, ובה ביקש להפחית מהערבות שנדרשה ממנו כתנאי לאישור חופשתו מהכלא. בית המשפט (כב' השופט ד' רוזן ) דן בבקשתו והחליט בה לגופה, תוך היענות עקרונית להשגה שהביא בפניו המבקש. בקשת רשות הערעור שלפניי נתלית בהחלטה זו, הגם שטרונייתו של המבקש אינה מופנית כלפי החלטתו של בית המשפט הנכבד, אלא כנגד התבטאות ב"כ המשיבים במהלך הדיון, אשר אמר כי לא ינוכה שליש ממאסרו של המבקש בשל הסיכון לחייו. המבקש רואה בהתבטאות זו סימן לכך שהמשיבים גיבשו כבר את עמדתם בעניין אי שחרורו על-תנאי ממאסר, וזאת טרם שוועדת השחרורים דנה בעניינו.

2.

בתגובת הפרקליטות נאמר כי נכון לעת הגשתה טרם דנה וועדת השחרורים בעניינו של המבקש, וממילא לא נתקבלה בשלב האמור כל החלטה בעניין שחרורו על-תנאי ממאסר. זאת ועוד, נוכח אופי הבקשה שאינה משיגה על החלטת בית המשפט, סבורה המדינה כי דין הבקשה להידחות.

3.

צודקת המדינה בעמדתה כאן – משורה של טעמים:

ראשית , ברי כי אין מקום ליתן רשות לערער על התבטאות ב"כ המשיבים בדיון. הליך הערעור נועד לביקורת על החלטת בית המשפט הנכבד קמא ולא על התבטאויות של הצדדים, במנותק מהחלטת בית המשפט. בענייננו המבקש אינו טוען כי נפלה טעות כלשהי בהחלטת בית המשפט. נהפוך הוא – הוא משבח אותה. אין, איפוא, בסיס להתיר לו לערער על החלטה זו.

שנית , עתירת המבקש בבית המשפט המחוזי לא נסבה על שחרורו על-תנאי ממאסר, ואף החלטת בית המשפט לא עסקה בכך ולא קבעה דבר בעניין זה. לפיכך אין נושא זה מעניינו של התיק שלפנינו, וממילא לא ניתן לערער עליו במסגרתו.

שלישית ולמעלה מן הצורך, נראה גם כי קבילת המבקש בעניין שחרורו על-תנאי ממאסר הינה מוקדמת, כל עוד הנושא לא נדון בפני ועדת השחרורים, שהיא הרשות המוסמכת בעניין זה. אם לאחר מתן החלטת הוועדה יעלו אצל המבקש השגות על הכרעותיה, הרי שתהא פתוחה בפניו הדרך לעתור נגדה בערוצים המתאימים.

4.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.