רע"ב 8385/10 איהב אבו סעלוק נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.

המבקש מרצה מאסר בגין עבירות סמים, שאותן ביצע תוך הפרת תנאי שחרורו המוקדם ממאסר קודם, גם הוא בגין עבירות סמים. ועדת שחרורים שדנה בעניינו החליטה,

ברוב דעות, להורות על שחרורו המוקדם בכפוף לתכנית שיקום. המדינה עתרה נגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ועתירתה התקבלה. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש לא הוכיח כי עבר הליך שיקומי משמעותי בעת מאסרו הנוכחי, וכי הרף הניצב בפני מי שהפר בעבר את תנאי שחרורו, בבואו להוכיח כי עבר שינוי המצדיק לשחררו שחרור מוקדם, הוא גבוה. לפיכך קיבל בית המשפט המחוזי את עתירת המדינה וביטל את החלטת ועדת השחרורים.

2.

המבקש טוען כי בהחלטת הוועדה לא נפל פגם המצדיק התערבות בשיקול דעתה המנהלי, וכי התנהגותו כעת היא תקינה וללא בעיות משמעת. מנגד, המדינה סבורה כי המבקש לא הוכיח, כמתבקש לפי סעיף 3 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק ), כי הוא ראוי לשחרור. המדינה טוענת עוד כי השיקולים שהנחו את בית המשפט המחוזי, ובכללם המשקל שנתן להפרת תנאי שחרור מוקדם זמן קצר יחסית לפני בקשתו הנוכחית לשחרור מוקדם, נכללים בגדר השיקולים שעל ועדת השחרורים לשקול לפי הוראות סעיף 9 לחוק. המדינה מדגישה עוד כי גם העבירות שבגינן נשא המבקש בעונש המאסר הקודם שהוטל עליו, נעברו בעת שהמבקש שוחרר על-ידי בית המשפט למעצר בית.

3.

דין הבקשה להידחות, משאין היא מעלה שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו של המבקש. גם לגופו של עניין, פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מעוגן היטב בדין. אכן, אין די בקיומה של תכנית שיקום על-מנת להוכיח כי אסיר הוא "ראוי לשחרור", כדרישת סעיף 3 לחוק, ומן הראוי לייחס משקל משמעותי לעובדה שהמבקש הפר בעבר את תנאי שחרורו. כך עולה גם מהוראות סעיף 9 לחוק, המפרט נתונים שונים שעל הוועדה להביא בחשבון בבואה להחליט אם ראוי אסיר לשחרור על-תנאי. כך למשל, סעיפי משנה 1, 3 ו-4 מורים כי יש להביא בחשבון את העבירה שבשלה נושא האסיר בעונש מאסר, את הרשעותיו הקודמות וכן דיונים קודמים והחלטות קודמות של וועדות בעניינו של האסיר, לרבות בעניין ביטול שחרורו על-תנאי.

התוצאה היא שהבקשה נדחית.

המשנה-לנשיאה

השופט י' דנציגר :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט נ' הנדל :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.