רע"ב 8467/14 טטיאנה אושינקר נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בעת"א 30670-09-14, מ יום 3.12.2014, שניתנה על-ידי כבוד הנשיא א' טל , בגדרה נדחתה עתירתה של המבקשת להשתלב בסבב חופשות.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשת הורשעה בביצוע עבירות מרמה והלבנת הון, והושתו עליה 38 חודשי מאסר, לריצוי בפועל (ת"פ 46849-03-13). המבקשת סווגה כאסירה בקטגוריה ב/1 לעניין יציאה לחופשות, והמשמעות היא כי כל יציאה של המבקשת לחופשה

" מותנית

באישור אמ"ן / קמב"ס

וכפופה

לתנאים

מגבילים " (סעיף 7 לפקודת נציבות בתי הסוהר מס' 04.40.00: " חופשות אסירים "). לאחר שבקשותיה של המבקשת להשתלב בסבב חופשות נדחו על-ידי המשיב 1, פנה בא-כוחה של המבקשת למשיב 1, ביום 2.9.2014, בבקשה לאשר את יציאתה לחופשה, וככל שהבקשה תסורב, לקבל את הנימוקים העומדים בבסיס ההחלטה. בתגובה, נמסר למבקש כי משטרת ישראל התנגדה ליציאתה של המבקשת לחופשות.

3.

המבקשת הגישה עתירה נגד ההחלטה שלא לאפשר את יציאתה לחופשות. בית המשפט המחוזי שמע את טענות הצדדים ועיין בחוות דעת מטעם המשיבה 2, אשר חלק ממנה הוצג במעמד צד אחד בלבד. בהחלטתו, מיום 3.12.2014, דחה בית המשפט את העתירה, וקבע כי " מחוות הדעת עולה חשש ממשי כי העותרת [המבקשת] לא תשוב למקום מאסרה אם תצא לחופשה ", והתנאים שהוצעו על-ידי המבקשת אינם מפיגים את החשש.

הבקשה לרשות ערעור ותגובת המשיבים

4.

בבקשה שלפניי, נטען כי בית המשפט שגה בכך שהעניק משקל מכריע לחוות הדעת החסויה, וזאת בניגוד ל" היגיון הפשוט " אשר מלמד כי המבקשת לא תנסה להימלט מן הארץ. הודגש, כי המבקשת מוכנה לעמוד בתנאים מגבילים, ככל שייקבעו, וכן להפקיד ערבות בנקאית. לטענת המבקשת, יש ליתן לה רשות ערעור משום שבהחלטתו של בית המשפט המחוזי נגרם לה " עוול ממשי ". עוד נטען, כי התנהגותה הנאותה של המבקשת במשך תקופת מאסרה, כמו גם העובדה שהיא ריצתה למעלה ממחצית תקופת המאסר, תומכים גם הם בבקשתה לצאת לחופשות. פרק נכבד בבקשה, הוקדש לטענה בדבר הפגם בהצגתה של חוות דעת במעמד צד אחד בלבד, מבלי שניתנה למבקשת אפשרות להתמודד עם המידע החסוי. לפיכך, לשיטתה של המבקשת, יש להתערב בהחלטתם של המשיבים ולהתיר לה לצאת לחופשה.

5.

בתגובת המשיבים לבקשה, נטען כי דין הבקשה להידחות על הסף, משום שהיא איננה עומדת באמות המידה שנקבעו למתן רשות ערעור. לטענת המשיבים, הפרקטיקה של הצגת חומר חסוי במעמד צד אחד, אושרה בפסיקתו של בית משפט זה, ובגדרי ההליך דנן לא היתה כל סטייה מהמקובל, כך שטענותיה של המבקשת בעניין זה הן חסרות בסיס. לגופו של עניין, טענו המשיבים כי קיים חשש שאם המבקשת תצא לחופשה, היא תימלט מן הארץ, ולא ניתן לאיין את החשש באמצעות תנאים מגבילים. צויין, כי המבקשת הורשעה בעבירות מרמה בסכומים של מיליוני שקלים, שחלק ניכר מהם לא אותר עד כה, וכי בעלה של המבקשת מחזיק באזרחות זרה. בנוסף לכך, ביקשו המשיבים להפנות לאמור בחלק החסוי של חוות הדעת המשטרתית.

דיון והכרעה

6.

הלכה היא, כי רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסירים, תינתן במשורה, ורק במקרים אשר מעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים ( רע"ב 4811/14 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (21.9.2014); רע"ב 5063/14 יקר נ' שירות בתי הסוהר (31.8.2014); רע"ב 7933/13 אביטן נ' שירות בתי הסוהר (3.4.2014)). טענתה העיקרית של המבקשת מתמצה בהשגה על תוצאת האיזון בין השיקולים השונים, בנסיבות העניין, לעניין יציאתה לחופשה. הבקשה שלפניי איננה חורגת כלל ועיקר מעניינה הפרטי של המבקשת ואיננה מצריכה דיון עקרוני, ולפיכך דינה להידחות.

7.

למעלה מן הצורך ייאמר, כי גם לגופו של עניין לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. ראשית, יש להדגיש, כי ככל העולה מן החומר שבפניי, המבקשת

הסכימה להצגת חלקה החסוי של חוות הדעת במעמד צד אחד. מכל מקום, ההלכה בעניין זה נקבעה זה מכבר (רע"ב 4393/11 מוסלי נ' מדינת ישראל (8.11.2011)), ובטענותיה של המבקשת אין כל נימוק המצדיק סטייה מכך. בהקשר זה יש לדחות גם את טענתה של המבקשת, לפיה כל הנסיבות הגלויות תומכות בעמדתה, והחלטת המשיבים התקבלה בניגוד לכך, רק על סמך מידע עלום שלא ניתנה למבקשת אפשרות להתמודד עימו. הלכה למעשה, החשש מפני הימלטותה של המבקשת לחו"ל הובהר למבקשת, וכן הוצגו לה אינדיקציות גלויות אשר מבססות זאת, במידת מה. המבקשת ניסתה לתת לכך מענה בטענותיה, אך הדבר לא עלה בידה. החלטתם של המשיבים היא מבוססת ועניינית, ומשלא מצאתי בה פגם כלשהו, המסקנה היא כי יש לדחות את הבקשה.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית בזאת.