רע"ב 8518/03 חוסני מסארווה נ. שירות בתי הסוהר

1.בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. המשיבה 2, הוועדה המחוזית לענייני אסירים אלימים ומשפחותיהם (להלן - הוועדה), המליצה שלא לשחרר את המבקש, שהינו אסיר שפוט, לחופשות בשל העובדה שהמבקש לא לוקח אחריות מלאה על מעשיו, לא מביע רצון לטיפול ומאופיין בדפוס התנהגות אלים כלפי סביבתו. בעקבות המלצה זו, החליט המשיב 1 (להלן - שירות בתי הסוהר) שלא להוציא את המבקש לחופשות. בית-המשפט המחוזי דחה את עתירתו של המבקש, ומכאן הבקשה שלפניי.

המבקש מרצה שמונה עשר חודשי מאסר בגין מעשי אלימות פיזית ומילולית, שברובם בוצעו כלפי גרושתו המנוחה. המבקש הורשע בבית משפט השלום בנתניה על פי הודאתו בניסיון לדרוס את גרושתו כשנהג ברכבו בצורה פזיזה ורשלנית, באיומים על חמותו לרצוח את בתה ואותה, בתקיפת גרושתו במהלך דיון בבית הדין השרעי בנצרת, באופן שגרם לה חבלות בפניה ובצווארה ובתקיפת בעל עסק. בית משפט השלום גזר על המבקש שנים עשר חודשי מאסר בפועל. אולם, בית המשפט המחוזי ששמע ערעורים משני הצדדים החליט לדחות את ערעור המבקש על חומרת העונש ולקבל את ערעור המדינה על קולת העונש, כך שתקופת המאסר הועמדה על שמונה עשר חודשי מאסר בפועל.

2.בדיון בעתירה שהתקיים ביום 9.7.03 בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב, טען בא-כוח המבקש כי על שירות בתי הסוהר ליתן למבקש לצאת לחופשות הואיל והתנהגותו בכלא חיובית ומאחר שאינו מסוכן לגרושתו, שנפטרה בינתיים, ולחמותו שעברה לגור בטול-כרם. לגרסת המבקש סברה הוועדה בטעות כי המבקש היה זה שגרם למותה של גרושתו. בא-כוח המבקש אף הוסיף, כי עניינו של המבקש כלל לא היה צריך להיות מובא מלכתחילה בפני הוועדה, שכן קורבנות האלימות של המבקש אינן נמצאות עוד בסביבתו.

3 . בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט א' טל) דחה את העתירה בקובעו, כי מאחר שהמבקש ביצע עבירות אלימות לא קלות כלפי בנות משפחתו, הרי שגם אם אינן נמצאות בקרבתו, יש לבחון את מסוכנותו כלפי הסובבים אותו. עוד נקבע, כי המלצתה של הוועדה בנוגע למסוכנותו של המבקש התבססה כדבעי על כל הנתונים שהיו בפניה, לרבות על התנהגותו האלימה של העותר בבית הסוהר "מעשיהו", שם היה מעורב בקטטה.

4.המבקש שב וטוען, כי מאחר שגרושתו נפטרה ומאחר שחמותו מתגוררת בשטחי הרשות הפלשתינית, אין חשש כי הוא יסכן את חייהן. משכך, לטענתו שירות בתי הסוהר אינו זקוק להמלצותיה של הוועדה. בשל נסיבות אלה, המבקש אף לא רואה צורך בהתכנסותה של הוועדה בעניינו מלכתחילה. עוד מוסיף המבקש, שככלל, אין לייחס לדוחות הוועדה משקל רב הואיל והיא מסתמכת על נתונים חיצוניים בלבד ולכן אין לה יתרון על בית המשפט בהערכת המסוכנות של אסירים. המבקש מציין, כי מסקנתה של הוועדה אשר קבעה כי המבקש אינו נוטל אחריות על מעשיו, מנוגדת למסקנה המופיעה בתסקיר שירות המבחן למבוגרים שניתן בעניינו ולפיה המבקש אכן נוטל אחריות על מעשיו. לדידו של המבקש, טעה בית המשפט קמא כאשר הסתמך על דו"ח הוועדה אשר קבע כי המבקש לא מביע רצון לטיפול, שכן עובר לתחילת ריצוי עונשו הוא החל בטיפול פסיכולוגי ומאז הוא מצוי בטיפול מתמיד. עוד טוען המבקש, כי הקטטה שבה היה מעורב בבית הכלא "מעשיהו" לא הייתה ביוזמתו וכי היה זה הוא שהותקף בידי אסירים אחרים.

5.בתשובתם מדגישים המשיבים, כי הוועדה לא התייחסה אל המבקש כמי שהיה מעורב במות גרושתו, אלא התייחסה להרגשת המבקש כקורבן של גרושתו ולמעורבותו של המבקש בעימותים עם אסירים אחרים בכלא. עוד מוסיפים הם, כי פקודת נציבות שירות בתי הסוהר, העוסקת בחופשות אסירים, קובעת כי לא תאושר הוצאה לחופשה של אסיר המרצה עונש בגין עבירות אלימות במשפחה, אלא אם ניתנה לגביו המלצה חיובית מטעם הוועדה. באשר לטענת המבקש כי גרושתו המנוחה הייתה קורבן האלימות היחיד ולפיכך, עם פטירתה אין עוד מקום לדון בוועדת האלימות במשפחה, טוענים המשיבים כי אף חמותו של המבקש הייתה קורבן לאלימותו.

6.לא מצאתי ממש בבקשה.

המבקש חוזר על הטענות שטען בבית המשפט המחוזי- טענות אשר נדחו לגופן לאחר דיון מפורט. מהחלטות קודמות של בית משפט זה, בשבתו כערכאת ערעור שנייה על החלטות שירות בתי-הסוהר, ובפרט אלה הנוגעות לחופשות אסירים, עולה כי השאלה אם אסיר ראוי לקבל חופשות נתונה להכרעתו של שירות בתי הסוהר ולא להכרעתם של בית המשפט העליון כערכאת ערעור או של בית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה (ראו: רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' יצחק ארזי , פ"ד נב(2) 743, 746). נ משמצא בית המשפט המחוזי כי החלטתו של שירות בתי הסוהר אינה לוקה בחוסר סבירות וכי היא מבוססת על ממצאיה של הוועדה, אשר שקלה את כל הנתונים הרלוונטיים בעניין מסוכנותו של המשיב, ומשלא מצאנו בבקשה כל טעם שיצדיק מסקנה אחרת, אין עילה למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית.