פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב 8550/19
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
אורי סעדון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לרשות ערעור
על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט
ע' דרויאן-גמליאל
) בעת"א 16695-08-19 מיום
10.12.2019.
בשם המבקש:
עו"ד שי ברק
בשם המשיבה:
עו"ד רותם סלמה
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ע' דרויאן-גמליאל ) בעת"א 16695-08-19, מיום 10.12.2019, בה מחק בית המשפט על הסף עתירת אסיר שהגיש המבקש בנוגע לחישוב תקופת מאסרו, משנמצא כי הוא אינו עוד בגדר "אסיר", כהגדרתו של מונח זה בסעיף 1 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר
או הפקודה ). משכך, נקבע שעתירתו אינה באה בגדר "עתירת אסיר" לפי סימן ח'1 לפקודה, ודינה להימחק על הסף.
עיקרי העובדות והליכים קודמים
2.
ביום 14.3.2017 נעצר המבקש בהתאם להוראות סעיף 7 לחוק ההסגרה, תשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה ), לבקשת שלטונות ארצות הברית ועל פי הסכם ההסגרה עמה. ביום 21.3.2019 הכריז בית המשפט המחוזי בירושלים על המבקש בר-הסגרה לארה"ב. ערעור שהגיש המבקש על ההחלטה נמחק ביום 21.11.2018 לאחר שהמבקש חזר בו מערעורו (ע"פ 3161/18). ביום 6.12.2018 חתמה שרת המשפטים על צו ההסגרה של המבקש.
3.
במקביל לכך התנהל נגד המבקש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הליך פלילי אחר, וביום 4.6.2018 הוא הורשע על פי הודאתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לייבוא סם מסוכן ועשיית פעולה ברכוש אסור. ביום 5.9.2018 נגזר דינו, והוא נידון בין היתר ל- 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו (9.5.2017). ביום 17.1.2019 נדחה על ידי בית משפט זה ערעור שהגיש המבקש על גזר דינו (ע"פ 7408/18).
4.
ביום 7.2.2019, בהתאם להסכמה בין שתי המדינות, הוסגר המבקש לארה"ב בהליך של "הסגרה זמנית", לפי הוראות סעיף 11א(א) לחוק ההסגרה, המאפשר עיכוב או הפסקת ביצוע עונש בישראל לשם נקיטת ההליכים הדרושים במדינה המבקשת, בתנאי של החזרת האסיר לישראל לשם ביצוע עונשו, או השלמת ביצועו. ביום 20.6.2019 הורשע המבקש בהליך שהתנהל נגדו בארה"ב ונידון לעונש מאסר לתקופת מעצרו עד לאותו מועד, אשר תרוצה בחופף לעונש המאסר שהוא מרצה בישראל. ביום 24.6.2019 הוחזר המבקש לישראל לצורך המשך ריצוי עונש המאסר שנגזר עליו בישראל.
5.
ביום 24.1.2019 הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, במסגרתה התבקש בית המשפט להורות לשירות בתי הסוהר לנכות מתקופת מאסרו את התקופה בה שהה המבקש בארה"ב (כארבעה וחצי חודשים). כן ביקש שימונה לו עורך-דין שייצגו בעתירה. לאחר הגשת תגובת המדינה בה נטען לדחיית העתירה, ולאחר מינוי בא-כוח למבקש, הורה בית המשפט על הגשת
עתירה מתוקנת עד ליום 17.11.2019.
6.
ביני לביני, ביום 11.8.2019 הגיש המבקש בקשה לוועדת השחרורים (להלן גם: הוועדה ) לשחרור על-תנאי ברישיון. ביום 25.9.2019 דנה ועדת השחרורים בבקשה. בדיון דווח על אודות עתירת המבקש התלויה ועומדת בענין חישוב תקופת מאסרו. על אף התנגדות בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה, הורתה הוועדה בהחלטתה מאותו היום על שחרורו המוקדם של המבקש ממאסר, בכפוף לתנאים שנקבעו, ולמבקש ניתן רישיון לפי סעיף 14 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001 (להלן:
חוק
שחרור על-תנאי ), כאשר מועד השחרור (תום תקופת הרישיון) שננקב ברישיון היה 21.9.2020.
7.
ביום 5.11.2019, בעת שהיה כבר משוחרר ברישיון כאמור, הגיש המבקש כתב עתירה מתוקן, במסגרתו ביקש כי בית המשפט יורה לשירות בתי הסוהר לתקן את חישוב תקופת מאסרו באופן שהעונש שנגזר עליו בארה"ב יחפוף לתקופה שריצה בישראל, ובהתאם לתקן את מועד שחרורו כאסיר ברישיון שנקבע כאמור על ידי ועדת השחרורים. בתגובה שהוגשה מטעם המדינה נטען בין היתר כי משעה שהמבקש אינו נתון עוד "במשמורת בית הסוהר", הרי שהוא אינו בגדר "אסיר", ומשכך לבית המשפט אין סמכות עניינית לדון בעתירתו. ביום 17.12.2019, לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים, החליט
בית המשפט כאמור על מחיקת עתירת המבקש.
8.
נגד החלטה זו הוגשה הבקשה לרשות ערעור שלפני. במסגרתה נטען, בתמצית, כי אי הכרה במבקש כאסיר לענין סעיפים 1 ו-62א(א) לפקודת בתי הסוהר, נוכח היותו אסיר ברישיון, חוסמת את דרכו, ושל אחרים כמותו, מלהשיג על החלטות שב"ס הנוגעות לתנאי מעצרם ומאסרם בפני ערכאה שיפוטית. המדינה נתבקשה להשיב לבקשה. בתגובתה טענה המדינה כי דין הבקשה להידחות על כל חלקיה. נטען כי טענות המבקש לענין חישוב תקופות מאסרו שגויות ומשוללות יסוד, וכי אין ממש גם בטענתו בדבר שלילת זכות הגישה שלו לערכאות, שכן עומדות לו דרכים אחרות להעמיד בביקורת את מועד תום תקופת הרישיון.
המדינה התבקשה להגיש תגובה משלימה בה תתייחס להליך הראוי לדעתה בו על המבקש לנקוט לצורך בירור טענתו באשר לחישוב תקופת הרישיון. בתגובתה המשלימה מיום 26.2.2020 הבהירה המדינה כי משעה שהמבקש השתחרר שחרור על תנאי והינו אסיר ברישיון, רשאי הוא לפנות לוועדת השחרורים בבקשה לתקן את מועד תום תקופת הרישיון שקבעה. כן הוסבר כי החלטותיה של הוועדה כפופות לביקורת שיפוטית בפני בית המשפט לעניינים מינהליים. בתגובה שהגיש ביום 6.3.2020 חלק המבקש על עמדת המדינה וטען כי סמכות ועדת השחרורים מוגבלת להחלטה אם אסיר ראוי לשחרור על תנאי בלבד, ואינה מוסמכת לעסוק בחישוב תקופת המאסר.
דיון והכרעה
9.
לאחר עיון בהחלטות שניתנו בעניינו של המבקש ובטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי הדין עם המדינה, ועל כן יש לדחות את הבקשה.
10.
סימן ח'1 לפקודת בתי הסוהר שכותרתו " עתירות אסירים ", אשר הוסף לפקודה בתיקון משנת 1980, קובע כי אסיר "רשאי
להגיש לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק (להלן בסימן זה - בית המשפט) עתירה נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים על-פי דין בכל ענין הנוגע למאסרו או למעצרו " (סעיף 62א לפקודה).
הן מלשונו של סעיף 62א עצמו, המתייחס ל" בית הסוהר שבו הוא מוחזק ", והן מהגדרת "אסיר" בסעיף 1 לפקודה לפיה " 'אסיר' - הנתון כדין במשמורת בית סוהר " , עולה בבירור כי הוראות פרק ח1 לפקודה בדבר "עתירות אסירים" אינן חלות על אסיר ברישיון , אשר אינו "מוחזק" בבית סוהר או "נתון במשמורת בית סוהר". ודוק: המחוקק מבחין היטב בין אסיר הנתון במשמורת לבין אסיר ששוחרר ברישיון. בהתאם לכך סעיף 25 לחוק שחרור על-תנאי קובע כי עתירה נגד ועדת השחרורים "תוגש לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו מוחזק האסיר, ואם שוחרר - בית הסוהר שבו הוחזק ערב שחרורו " (ס"ק(ב)(2) שם).
11.
בענייננו, טענות המבקש מכוונות נגד המועד שנקבע ברישיונו על ידי ועדת השחרורים כמועד סיום תקופת היותו אסיר ברישיון, וממילא בעל דינו הוא וועדת השחרורים. בצדק נטען על ידי המדינה כי בנסיבות אלה על המבקש לפנות תחילה לוועדת השחרורים ולבקשה לתקן את הטעות שנפלה, לדעתו, ברישיון שניתן לו על ידה. הוועדה תחליט בבקשה, לאחר שתקבל את עמדת בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה, והיא מוסמכת לתקן את הרישיון שניתן בידי המבקש, ככל שתשתכנע כי אכן יצאה שגגה מתחת ידה, וזאת מכוח סמכותה כאמור בסעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981.
החלטה כאמור של ועדת השחרורים נתונה לביקורת שיפוטית בדרך של הגשת
עתירה מינהלית - ולא עתירת אסיר -
לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוחזק האסיר ערב שחרורו, בהתאם להוראות סעיפים 25(ב)(2) ו- 28 לחוק שחרור על-תנאי. יצוין לענין זה כי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר, העוסק כאמור בעתירות אסירים, קובע במפורש כי "על אף הוראות סעיף זה..., על עתירה נגד ועדת שחרורים וועדת שחרורים מיוחדת לפי הוראות חוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001, יחולו הוראות החוק האמור" (ס"ק (ג) שם).
לא למותר להוסיף כי החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירה כאמור שעניינה החלטת ועדת השחרורים, ניתנת לערעור בפני בית משפט זה - בדומה להחלטת בית המשפט בעתירת אסיר (סעיף 62ג לפקודה) - אם נתקבלה רשות לכך בגוף ההחלטה או מאת שופט בית המשפט העליון (סעיף 25(ה) לחוק שחרור על-תנאי).
12.
הנה כי כן, "לא אלמן ישראל", ולמבקש יש סעד לבירור טענותיו באשר לחישוב תקופת מאסרו, אלא שסעד זה אינו בדרך של "עתירת אסיר", כמפורט לעיל.
13.
אשר על כן הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, ז' בניסן התש"ף (1.4.2020).
ש ו פ ט