רע"ב 8619/07 מדינת ישראל נ. הראל הרשטיק

דנו בבקשת רשות הערעור שלפנינו כבערעור והחלטנו להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר קבע ללא הנמקה כי אין בחוות הדעת המקצועית כדי לייחד את עניינו של המשיב על פני חוות דעת אחרות בעניינם של אסירים אחרים ברצח.

עמדת הוועדה הממליצה לשר לביטחון פנים בשאלת יציאתו הראשונה של האסיר לחופשה התבססה על איבחון פסיכולוגי שנערך לאסיר בינואר 2006. המערערת טוענת כי על פי סטנדרטים מקצועיים ומוכרים איבחון פסיכולוגי תקף למשך שלוש שנים, ולכן רשאית היתה הוועדה הממליצה להסתמך על איבחון זה. שלא כבית המשפט קמא, אנו סבורים כי האיבחון אכן מלמד על סיכון שביציאתו של המשיב לחופשה, וסיכון זה נלמד מקווי אישיותו ואיבחונו על פי אותה חוות דעת מקצועית. על אף האמור נראה כי בנסיבותיו של המשיב, המרצה עונש מאסר בכלא ובמשך 12 שנה לא יצא לחופשה, ונוכח מאפיינים מסויימים המופיעים באותה חוות דעת פסיכולוגית, אין זה מוצדק בעניינו של המשיב להמתין עד תום שלוש שנים מאז הבדיקה שנערכה כדי לבחון מחדש את אפשרות יציאתו של האסיר לחופשה, ולו בתנאי פיקוח מיוחדים ומגבילים.

עניין זה צריך להיבדק על ידי הוועדה הממליצה על פי חוות דעת מעודכנת. לפיכך החלטנו לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא בכל הנוגע להחלטתה של הוועדה הממליצה שעמדה לביקורתו של בית המשפט. עם זאת, ראוי הוא כי לקראת הבחינה העיתית שמקיימת הוועדה בכל חצי שנה (האחת תתקיים בימים אלה – במהלך חודש ינואר) והבדיקה הבאה תוך 6 חודשים נוספים – אם ניתן אפשר גם קודם לכן – אך לכל המאוחר בתוך 6 חודשים ייערך למשיב איבחון מחדש בטרם הבאתו לדיון חוזר בוועדה הממליצה.

בכפיפות לאמור, הערעור מתקבל.