רע"ב 8830/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בביצוע סדרה ארוכה של עבירות מין שונות, כולל אינוס, באחותו. העבירות בוצעו במשך כשמונה שנים, מאז שהאחות היתה בת שמונה. המבקש מבוגר מאחותו בשש שנים. בעקבות ערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה, הופחת עונשו והועמד על 11.5 שנות מאסר לריצוי בפועל (בצירוף מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת). המבקש החל לרצות את עונשו בשנת 2007. לאחר שהמבקש נשא רבע מתקופת המאסר הוא ביקש לצאת לחופשות, אך בקשתו סורבה. המבקש עתר בפני בית המשפט המחוזי נגד ההחלטה שלא להוציאו לחופשות. משעתירתו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ק' רג'יניאנו ), הוא הגיש את בקשתו זו למתן רשות ערעור.

2.

על פי ההוראות הנוהגות בשירות בתי הסוהר, אין לאשר חופשה של אסיר שהורשע בגין עבירות מין במשפחה אלא לאחר קבלתן של שתי חוות דעת, האחת של המרכז לבריאות הנפש של בתי הסוהר (מב"ן), והאחרת של הוועדה לגילוי עריות (וג"ע). בחוות הדעת שניתנה בעניינו של המבקש על ידי מב"ן ביום 13.11.2010 נאמר, כי אין התנגדות להוצאתו של המבקש לחופשות של 10 שעות בליווי ערב צמוד ובתנאי שהמבקש לא ייצור קשר עם המתלוננת ולא ייכנס למקום מגוריה. לעומת זאת, הוועדה לגילוי עריות בחוות דעתה מיום 4.11.2010 לא המליצה על הוצאתו של המבקש לחופשות. חוות דעתה של ועדה זו כללה חלק גלוי וחלק חסוי. לבקשתי העבירה לי פרקליטות המדינה אף את חלקה החסוי של חוות הדעת. בחלקה הגלוי של חוות הדעת נכתב כי ההתרשמות היא שהחל להסתמן שינוי אצל המבקש, הוא מודה בביצוע העבירות ומביע חרטה ובושה, ומעונין להשתלב בטיפול בעברייני מין. עם זאת, לדעת הוועדה לגילוי עריות מדובר בתחילתו של תהליך, ועל כן טרם הגיעה העת לשילובו של המבקש בסבב החופשות.

3.

בית המשפט המחוזי לא ראה עילה להתערבות בהחלטה שלא להוציא את המבקש לחופשות. זאת, משום שאין מקום שבית המשפט יתערב בשיקול דעת של גורם מקצועי, הגם שבמקרה זה קיימות חוות דעת מקצועיות סותרות.

4.

דינה של הבקשה להידחות. אדגיש, כי הדחייה אינה מטעמי סף אלא לגופם של דברים. יש לזכור, כי במקרה זה מדובר בהליך תקיפה ערעורי ראשון, לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את עתירתו של האסיר נגד החלטתה של הרשות המינהלית. במקרים דוגמת המקרה דנא, אין הצדקה, לגישתי, להפעיל מבחן מצמצם, שעה שערכאת הערעור בוחנת את בקשת רשות הערעור, אלא יש להחיל מבחן מרחיב (ראו עמדתי ברע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (לא פורסם – 11.3.09)). עם זאת, בחינה של הבקשה דנא לפי מבחן מרחיב חייבת להוביל לדחייתה.

עצם העובדה שבפני הרשות המינהלית עמדו שתי חוות דעת סותרות, וכי הרשות החליטה להעדיף חוות דעת אחת על פני רעותה, אינה פותחת פתח, כשלעצמה, להתערבות של בית המשפט בהחלטה. לרשות המינהלית הוקנה שיקול דעת, הכולל בחירה בין חוות דעת שונות. המבקש לא הצביע על פגם בהחלטה להעדיף את חוות הדעת של הוועדה לגילוי עריות ולא לקבל את חוות הדעת של מב"ן. יתירה מזו, בחינה של שתי חוות הדעת, כולל החלק החסוי בחוות הדעת של הוועדה לגילוי עריות, בהחלט מבהירה שקיים בסיס איתן להחלטה המינהלית. יש להוסיף, כי החלטה בענין הוצאה לחופשה של אסיר הינה החלטה הנכונה למועד נתינתה. חלוף הזמן, ובמיוחד תהליך שינוי שעובר המבקש, עשוי בבוא העת, כך מתרשם אני, להביא להחלטה שונה של הוועדה לגילוי עריות.

5.

משלא נמצא כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו, נדחית הבקשה.