רע"ב 8882/13 יעקב ברקאי נ. ועדת השחרורים

1.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

2.

המבקש הוא אסיר שמרצה עונש מאסר בפועל בן 12 שנים בגין ביצוע עבירות מין חמורות בקטינים. המבקש עתר לועדת השחרורים לשחרור מוקדם, לאחר שהציג תוכנית טיפול ושיקום פרטנית. ועדת השחרורים דחתה בקשתו של המבקש לשחרור מוקדם. המבקש עתר לפני בית המשפט לעניינים מנהליים כנגד החלטת ועדת השחרורים. בית המשפט קמא דחה את עתירתו של המבקש מהטעם שרמת מסוכנותו בינונית-גבוהה לא פחתה, לאור העובדה כי המבקש לא עבר תהליך טיפולי בין כותלי בית הכלא. בית המשפט קמא הדגיש כי אין למבקש אלא להלין על עצמו באשר לאי שילובו בהליך טיפולי, שכן שירות בתי הסוהר נכון היה לשלבו בקבוצה טיפולית. אלא שהמבקש הורחק מהקבוצה הטיפולית עקב ויכוח בינו לבין אסיר אחר ועתה לא ניתן לשלבו בקבוצה טיפולית נוספת עקב יתרת מאסר שאינה מתאימה או בגלל סכסוכים במקום הכליאה בו מתקיימת הקבוצה.

מכאן הבקשה שלפני.

3.

כידוע, רשות ערעור בענייני אסירים, לא כל שכן רשות ערעור בעניינים הנוגעים להחלטות ועדת השחרורים, תינתן במשורה ובמקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית עקרונית או בהתקיים נסיבות אישיות חריגות

[ראו למשל: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , (11.3.2009)].

לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט קמא ובתשובת המשיבה לבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי אמות מידה אלה אינן מתקיימות בנסיבות העניין.

4.

אין מדובר במקרה דנן במי ששירות בתי הסוהר סירב לשלבו בהליך טיפולי. כאמור, שירות בתי הסוהר נכון היה ליתן למבקש טיפול. ברם, המבקש הורחק מהקבוצה הטיפולית ויתרת תקופת המאסר הקצרה יחסית שנותרה לו (המבקש אמור להשתחרר שחרור מלא בחודש נובמבר 2015) אינה מאפשרת שילובו מחדש בהליך טיפולי. בנסיבות אלה ובהתבסס על רמת מסוכנותו כפי שנקבעה על ידי מב"ן, עולה כי החלטת ועדת השחרורים הייתה סבירה משזו התבססה בעיקרה על החשש לשלום הציבור עקב מסוכנותו של המבקש [השוו: רע"ב 7774/13 דקמאק נ' היועץ המשפטי לממשלה (3.4.2014)].

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית.