פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
8987/03
בפני:
כבוד השופט א' מצא
המבקש:
מישל יעקב
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת
מיום 15.9.03 בעע"א 425/03 שניתן על-ידי כבוד הנשיא
י' אברמוביץ סגן הנשיא מ' בן דוד והשופטת נ' אפל דנון
בשם המבקש: עו"ד ש'
בר-שלום
החלטה
המבקש מרצה תקופת מאסר כוללת בת שלוש שנים, מהן שנתיים וחצי שנגזרו עליו בשל עבירת שוד ויתרת התקופה עקב הפעלתם נגדו, במצטבר, של שישה חודשי מאסר-על-תנאי, שנגזרו עליו חודשים ספורים לפני ביצועה של עבירת השוד. המבקש פנה לוועדת השחרורים בבקשה לשחררו בתום שני שלישים מתקופת מאסרו. בקשתו נדחתה בנימוק כי "קיימת מסוכנות ממשית מאסיר זה הגוברת על כל שיקול אחר בדבר שחרור מוקדם ממאסרו". המבקש עתר נגד ההחלטה לבית-המשפט המחוזי אשר דחה את עתירתו. בפסק-הדין נקבע, כי החלטת ועדת השחרורים הינה סבירה בנסיבות העניין. על החלטה זו מתבקשת רשות הערעור. לטענת המבקש, ועדת השחרורים העניקה בהחלטתה משקל יתר לעברו הפלילי ולאירועים שונים שאירעו באולם בית-המשפט, בטרם נגזר עונשו. לטענתו, שגה בית-המשפט המחוזי כאשר נמנע מלתקן בפסק-דינו משגים אלה של ועדת השחרורים.
דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי הדן בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא עשויה להינתן רק בנסיבות בהן "מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עלה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 7/86 וייל נ' מ"י , תק-על 86(2) 1134; רע"ב 3532/03 אבו חג'אג' נ' מדינת ישראל , תק-על 2003(2) 2218). העיון בהחלטת ועדת השחרורים ובפסק-דינו של בית-המשפט שכנעני כי בעיה כזו אינה מתעוררת בנסיבות המקרה דנן. למעלה מן הצורך אציין, כי לנוכח עברו הפלילי המכביד של המבקש ולנוכח התנהגותו בין כתלי בית הסוהר ובמהלך חופשותיו שוכנעתי כי אף לגוף העניין צדק בית-המשפט המחוזי בקביעתו שהחלטת ועדת השחרורים סבירה וכי אין מקום להתערב בה.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ג בתשרי תשס"ג
(19.10.03).
ש ו פ ט