רע"ב 9012/16 ישראל גור אריה נ. שירות בתי הסוהר

המבקש, אסיר המרצה 22 שנות מאסר בגין עבירות מין בקטינות, הגיש לבית המשפט המחוזי עתירת אסיר, ובה ביקש להשתלב בקבוצה ייעודית לטיפול בעברייני מין. המבקש טען כי אי-שילובו בקבוצה ייעודית ימנע ממנו להשתחרר על-תנאי במועד תום ריצוי שני-שליש מתקופת מאסרו, שכן חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006, מחייב קבלת טיפול קבוצתי טרם שחרור ממאסר. לחלופין טען המבקש כי יש להורות לוועדת השחרורים להסתפק בהשתתפותו בשתי קבוצות פסיכו-חינוכיות שעבר. יצוין כי מועד תום ריצוי שני-שליש ממאסרו של המבקש צפוי לחול ביום 19.11.2017, ותאריך שחרור מנהלי צפוי לחול ביום 4.6.2017.

המשיב התנגד לעתירת המבקש, בטענה כי לפי עמדת הגורמים המקצועיים אין מקום לשילובו בקבוצה הייעודית לטיפול בעברייני מין בעת הזו. המשיב הסתמך, בין היתר, על חוות דעת שהגישו גורמי מב"ן, אשר האחרונה שבהן היא מיום 19.1.2016.

בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המבקש, בציינו כי עיון בחוות הדעת של גורמי מב"ן מיום 19.1.2016, כמו גם בחוות דעת קודמות, מלמד כי המבקש עונה על קריטריונים אבחנתיים של סדיזם מיני ופדופיליה, וכי מסוכנותו המינית לטווח הקצר והארוך גבוהה. בית המשפט ציין כי על-פי חוות הדעת, התאמתו של המבקש לטיפול ייעודי מוטלת בספק. צוין, כי לדעת גורמי מב"ן, לא ניתן לשלב את המבקש בטיפול הייעודי גם משיקולים מקצועיים, וכן משום שהמשאבים הקיימים לטיפול מוגבלים. בית המשפט התרשם, כי ישנה הצדקה להתנגדות גורמי מב"ן לנוכח מאפייני אישיותו של המבקש והאבחונים השונים שנערכו לו, וזאת אף בלי להתחשב בטעמים אחרים. מסיבה זו נדחתה עתירת המבקש.

על הרקע הזה הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור דנא, בה הוא שב על כלל טענותיו. המשיב סבור כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף ולחלופין לגופה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. כפי שציין בית המשפט המחוזי, החלטת המשיב התבססה על חוות דעת מקצועיות, מהן עלה כי בעת הנוכחית אין מקום לשלב את המבקש בטיפול הייעודי. בדומה לבית המשפט המחוזי, אף אני סבור כי לא נפל פגם המצדיק התערבות שיפוטית בהחלטה זו.

למען הסר ספק, איני נדרש לשאלה האם המקרה מעורר היבטים עקרוניים-כלליים, כנדרש לשם מתן רשות ערעור לבית משפט זה על החלטות בית המשפט המחוזי בעתירות אסירים [ ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)]. הסיבה לכך, היא שכעולה מעמדת המשיב, השאלה הכללית הנוגעת לעיתוי ותנאי שילובם של כלל האסירים עברייני המין בקבוצות טיפול ייעודיות לעברייני מין במב"ן, מתבררת נכון לעת הזו לפני בית משפט זה בהליך מקביל (רע"ב 4008/15). לפיכך, איני מביע עמדה לגבי שאלה זו, והכרעתי בבקשת רשות הערעור מבוססת אך ורק על הנתונים הפרטניים בעניינו של המבקש, דהיינו על עמדת הגורמים המקצועיים שלפיה אין מקום להיעתר לבקשתו להשתלב בקבוצה הטיפולית הייעודית בשל סיבות הקשורות באופן קונקרטי אליו.

בקשת רשות הערעור נדחית.

אין צו להוצאות.