רע"ב 9054/96 מרדכי לנצאנו נ. מדינת ישראל

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע אשר דחה את עתירת המבקש כנגד החלטת ועד השחרורים להפקיע בחלקו את הרשיון שניתן למבקש בעבר.

בשנת 1977 הורשע המבקש ברצח ונשפט למאסר עולם. עונשו נקצב ל20- שנות מאסר. לאחר ריצוי 14 שנות מאסר שוחרר המבקש כאסיר ברישיון, שתוקפו מיום 6.2.91 ועד ליום 18.12.97. בין יתר תנאי הרישיון נדרש המבקש להתייצב בזמנים שנקבעו בתחנת המשטרה הקרובה לביתו ולידע את המשטרה בדבר כל שינוי במקום מגוריו.

ביום 18.11.92 יצא המבקש את הארץ בניגוד לתנאי הרישיון ומבלי לבקש את אישורה של ועדת השחרורים. רק בשנת 1994 חזר המבקש לארץ.

במהלך שהותו בחו"ל ובעקבות עזיבתו את הארץ הופקע רשיונו של המבקש על ידי ועדת השחרורים על פי בקשת הפרקליטות. עם שובו של המבקש לארץ התקיים דיון נוסף בפני ועדת השחרורים בשאלת הפקעת רשיונו והוחלט להפקיע רק מחצית מתקופת הרשיון. כנגד החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט המחוזי ומשזה דחה עתירתו פונה הוא אלינו בבקשת רשות ערעור.

עוד ראוי לציין כי בינתיים, ביום 27.11.95, הורשע המבקש בביצוע שורה של עבירות בתוך תקופת הרשיון, ובהן עבירות סמים, אלימות ורכוש, בגינן מרצה הוא עתה עונש מאסר בן 4 שנים ו11- חודשים.

את החלטתה להפקיע מחצית מתקופת הרשיון מנמקת ועדת השחרורים ביציאתו של המבקש לחו"ל ללא קבלת אישור ובכך שמאז שובו לארץ ביצע עבירות חמורות.

בית המשפט המחוזי, בפני הנשיא א' לרון, השופט י' בנאי והשופט י' פלפל, דחה את עתירת המבקש כנגד החלטת ועדת השחרורים בקובעו כי אין לאמר שהפקעת מחצית הרשיון הייתה בלתי סבירה. בהחלטתו שקל בית המשפט קמא את העובדות הנוגעות לעניין תוך שהוא מייחס משקל ליציאתו של המבקש את הארץ ולהרשעותיו של המבקש בעבירות חמורות, שבביצוען הפר הוא את תנאי הרשיון הפרה נוספת.

נחה דעתי כי אין מקום להיענות לבקשת רשות הערעור.

בית המשפט קמא בחן כראוי את סבירות שיקוליה של ועדת השחרורים ומצא כי החלטת הועדה אינה נגועה בפגמים המצדיקים התערבותו. ואכן הלכה פסוקה היא שאין זה מתפקידו של בית המשפט המחוזי ביושבו בעתירה על החלטת ועדת השחרורים לשים עצמו במקומה. עליו להפעיל ביקורת בדומה לזו של בג"ץ בבוחנו פעולה של רשות מנהלית, ולהתערב רק בנסיבות בהן עולה כי הועדה שקלה שיקולים פסולים במהותם או פגעה בכללי הצדק הטבעי (בג"ץ 287/82 היועץ המשפטי לממשלה נ' ועדת השחרורים ואח' פ"ד ל"ז (3) 264, 267 וראה רע"ב 1948/96 היועץ המשפטי לממשלה נ' עידו אלבה תקדין עליון 96 (1) 15).

ואכן, כך נהג בית המשפט המחוזי במקרה הנדון, ומשאלה הם פני הדברים אין אני מוצאת לתת רשות ערעור.

הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.