רע"ב 9111/10 שלמה אלבו נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז (כבוד השופטת

מרוז בעת"א 30472-03-10) לפיו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת המשיבה שלא לאפשר לו לצאת לחופשות.

המבקש מרצה עונש מאסר בפועל של תשע שנים שנגזר עליו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט מודריק בת"פ 40239/07). הוא הורשע בבצוע עבירות של סחיטה באיומים ,

סחיטה בכח , הצתה , היזק בזדון ,

סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ,

הטרדה באמצעות מתקן בזק ואיומים. בקשותיו הקודמות של המבקש לצאת לחופשות נענו בשלילה. המבקש ניהל מספר הליכים ובסופם ניתן פסק דינו של בית משפט קמא אשר דחה את עתירתו נגד החלטת המשיבה שלא לאפשר לו לצאת לחופשות. מכאן הבקשה שלפנינו.

לטענת המבקש יש מקום לאפשר לו לצאת לחופשות. לטענתו , המשיבה שוללת ממנו חופשות על בסיס מידע מודיעיני שאינו רלוונטי. הודגש כי ערכאה שיפוטית בחנה בעבר את המידע והגיעה למסקנה שהמידע רופף וחסר עוצמה. לטענת המבקש, בכל התקופה שחלפה לא נתקבל מידע עדכני המצדיק את ההחלטה שלא לשחררו. עוד נטען כי החלטת השופטת מרוז אינה מתיישבת עם החלטה קודמת שניתנה בעניינו על ידי

השופט כספי , אשר הטיל ספק במידע המודיעיני האמור. המבקש מדגיש כי מדובר במאסרו הראשון. הוא רווק בן 56 ועד למאסרו התגורר עם אימו הקשישה , ניצולת שואה , אותה סעד לבדו. כל רצונו לצאת לחופשות על מנת לסייע לאמו בשעתה הקשה.

מנגד טוענת המשיבה כי דין הבקשה להדחות על הסף משאינה מעלה שאלה עקרונית הראויה לדיון בגלגול שלישי. המשיבה הדגישה את המסוכנות הקיימת משחרור המבקש. לטענתה , נסיבות ביצוע העבירות החמורות בהן הורשע המבקש, כמו גם המידע המודיעיני תומכים במסקנה זו. חופשה אינה בגדר זכות המוענקת לכל אסיר, אלא ניתנת בכפוף לשיקול דעתה של המשיבה, וביקורת ערעורית על פי אמות המידה שנקבעו. במקרה זה הן הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר והן המשטרה מסרבים לאפשר למבקש לצאת לחופשות. טענת המבקש כי קיימות סתירות בין החלטות בתי המשפט בעניינו איננה נכונה. לקראת הדיון נשוא הבקשה נערכה בחינת מחודשת על ידי משטרת ישראל מול היחידות השונות והוחלט שמסוכנתו של המבקש , אף בשלב זה ,

אינה מאפשרת להוציא אותו לחופשות.

2.

לא מצאתי כי קיימים נימוקים המצדיקים מתן רשות ערעור בשלב זה על פי הקריטריונים שהותוו בפסיקה (וראו והשוו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (1986)).

גם לגופו של עניין לא מצאתי טעות משפטית בנפסק. לבקשת המבקש עיינתי בחומר הסודי הקיים בעניינו. אכן ,

קיים בסיס המלמד על מסוכנות , שרלוונטי לשאלה האם להעניק למבקש חופשות אם לאו. חשש זה נובע הן בשל חומרת המעשים בהם הורשע והן לאור המידע המודיעיני שהוצג. צודק המבקש כי לא הוצג חומר מודיעיני עדכני כלפיו. אולם, הערכת המסוכנות שנעשתה לאחרונה נותרה בעינה. בכל מקרה , בתי המשפט שדנו בעניינו של המבקש נתנו משקל לטענה זו והורו שעניינו ייבחן מחדש. בהחלטה נשוא הבקשה נקבע כי ראוי שעניינו של המבקש ידון בתוך שלושה חודשים פעם נוספת. מתגובת המשיבה אני למד כי עניינו של המבקש אמור להישקל כעת. בכך ניתן מענה הולם לטענות המבקש ,

באופן המאזן בין האינטרסים של הצדדים. יודגש ,

כי המשיבה נדרשת לעמוד במועדים שנקבעו על ידי בית המשפט ולבחון את עניינו של המבקש כנדרש.

3.

לנוכח האמור דין הבקשה להדחות.