רע"ב 9142/18 חיים עזיזה נ. שירות בתי הסוהר -כלא איילון

1.

המבקש, אסיר המרצה עונש מאסר בגין שורה של עבירות ובהן עבירות פיסקליות, עבירות תעבורה, התפרצות והכשלת שוטר בבית הכלא "איילון", ביקש לצאת לחופשה מיוחדת לצורך השתתפות באירוע בר המצווה של בנו שעתיד להתקיים ביום 27.12.2018 בשעה 08:00 בלוד. בקשתו נדחתה על יסוד החשש מפני בריחתו, לאחר שלא התייצב למאסר נדחה בשלושה תיקים ובתיק השלישי אף נמלט מהזירה בעת הגעת שוטרים ונתפס רק לאחר מרדף.

2.

עתירתו של המבקש לבית המשפט המחוזי (השופט ת מ' ברנט ) נדחתה בפסק דין מיום 26.12.2018. במסגרת העתירה אישר בא כוח המשיב כי הגדרתו של המבקש כסג"ב (סיכון גבוה לבריחה) אמנם הוסרה ביום 13.11.2018, ברם נדרש פרק זמן נוסף לבחון את כוונותיו של המבקש ולערוך בדיקה שתאפשר ליתן בו את האמון הנדרש. בית המשפט מצא כי "מדובר בעמדה סבירה", ולא ראה להתערב בה.

3.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי, במסגרתה חוזר המבקש וטוען כי שגה המשיב בהחלטתו שלא לאשר לו לצאת לחופשה מיוחדת.

4.

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור בעתירות אסירים תינתן ככלל רק כאשר מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של מגיש הבקשה (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986 )). המקרה דנן אינו מעלה שאלה כאמור.

גם לגופו של עניין, סבורני כי חרף חשיבותו של האירוע מושא הבקשה, לא נפל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא שלא להתערב בהחלטת המשיב בה.

5.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.