רע"ב 9214/00 שלום סוסנה נ. מדינת ישראל

מונחת בפני בקשה שניה מטעמו של שלום סוסנה ( להלן: המבקש ) לקיום משפט חוזר.

1.המבקש הואשם, כי במהלך השנים 1992-1989 ניכה מס תשומות כאשר אין בידו חשבונית מס כדין. בכתב האישום נטען, כי חשבוניות שנתקבלו על ידו מקבלני משנה, כביכול בגין ביצוע עבודות ואספקת פועלים, הן חשבוניות פיקטיביות, שכן בפועל לא סופקה בגינן תמורה כלשהי. בית משפט השלום הרשיע את המבקש בעבירה על סעיף 117(ב) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו1975-, ביחד עם סעיף 119. ההרשעה התבססה על הודאת המבקש ועל "דבר מה נוסף" שנמצא לחיזוקה בחומר הראיות. בגין הרשעתו, הושת על המבקש עונש מאסר של שש שנים, מתוכן ארבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים וכן קנס כספי.

2.המבקש הגיש ערעור לבית משפט המחוזי על הכרעת הדין וגזר הדין. הערעור על הכרעת הדין נדחה, אולם בית המשפט המחוזי הקל בעונשו ודן אותו לארבע שנות מאסר, מתוכן שנתיים לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי. על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"פ 1557/98) אשר נדחתה.

3.ביום 10.8.99 הגיש המבקש בקשה למשפט חוזר (מ"ח 8098/99). בקשתו הושתתה על שתי טענות עיקריות. האחת , המבקש טען כי הערכאות שדנו בעניינו התעלמו מבירור סוגיה אשר יש לה, לטענתו, השלכה מהותית על הרשעתו, והיא מהות מערכת היחסים בינו לבין הפועלים אשר עבדו עבור החברה אותה ניהל.

השניה , המבקש טען שעצם הדבר שדו"חות החברה התקבלו במס הכנסה מלמד שאין בסיס להרשעתו בגין שימוש בחשבוניות פיקטיביות.

4.בקשתו של המבקש למשפט חוזר נדחתה על ידי בהחלטה מיום 9.8.00. נקבע בהחלטה, כי בטענת במבקש בנוגע לסוגיית יחסי עובד-מעביד בין הפועלים לחברה בה כיהן כמנהל, לא היה כדי לחולל תפנית במשקל הראיות נגדו אשר עשויה היתה לשנות את תוצאות המשפט. זאת מהטעם שהרשעתו לא התבססה על סוגייה זו, אלא, כאמור, על הודאתו ודבר מה נוסף שנמצא לחיזוקה. כמו כן, נקבע כי הימנעות בית המשפט מלדון בשאלת היחסים בין המבקש לפועלים לא גרמה למבקש עיוות דין. אשר לטענת המבקש בנוגע לדו"חות שהגיש למס הכנסה, נקבע כי דו"חות אשר לא בוקרו במס הכנסה אינם יכולים להוות ראיה כלשהי בנוגע להרשעת המבקש בעבירות שיוחסו לו.

5.המבקש תומך את בקשתו הנוכחית למשפט חוזר בשני טיעונים עיקריים. האחד , המבקש מפנה לדו"ח סיכום חקירה מיום 28.7.92 שנערך על ידי אחד מחוקרי מס ערך מוסף ( להלן: הדו"ח ). טענתו היא, שמדובר במוצג ראייתי אשר יש בו כדי לשנות את תוצאות משפטו שכן ממצאי הדו"ח מעידים כי סוגיית הפועלים הנה סוגיה מרכזית ורלבנטית להרשעתו. לפיכך, כך הטענה, קמה למבקש עילה למשפט חוזר לפי סעיף 31(א)2 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984-. השני , המבקש מעלה בשנית את טענותיו בנוגע לדו"חות מס הכנסה. לטענתו, הדו"חות אכן בוקרו על ידי רשויות מס הכנסה, ולחלופין אם אכן הם לא בוקרו, הרי שמדובר בטעות או רשלנות של הרשויות הרלבנטיות שכן כל החומר החשבונאי היה בידם ולכן אין לזקוף זאת לחובתו. מלבד האמור, מוסיף המבקש וטוען טענות נוספות בנוגע לכוונה הפלילית שיוחסה לו, כדי לשכנע את בית המשפט שאכן קיים חשש של ממש כי נגרם לו עיוות דין.

6.היועץ המשפטי לממשלה ( להלן: המשיב ), שחוות דעתו הובאה בפני מכוח תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), מתנגד אף הפעם לקיום משפט חוזר. בתמצית, טענתו היא כי טענות המבקש לובנו על ידי בית משפט זה בבקשתו הקודמת למשפט חוזר ובכל הערכאות האחרות שדנו בעניינו והן נדחו. בנוסף, לטענת המשיב, אין הדו"ח מהווה "חומר חקירה" ולכן אינו יכול להתקבל כראיה.

7.המבקש ביקש לאפשר לו להופיע בפני בית משפט זה, על מנת לפרט טענותיו במסגרת בקשתו למשפט חוזר. לא ראיתי להעתר לבקשה. טענותיו של המבקש הועלו בפירוט בכתב, ולא ראיתי לחרוג מהכלל על פיו הדיון בבקשה למשפט חוזר יהיה ללא שמיעת טענות בעל פה (ראה תקנה 5 לתקנות בדבר סדרי דין במשפט חוזר, התשי"ז1957- - להלן: התקנות ).

8.לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים נוספים שהמציא המבקש, וכן בדו"ח אליו היפנה ובחוות דעתו של המשיב, דעתי היא כי דין הבקשה להידחות.

אשר לדו"ח, אפילו היה ניתן להתייחס אליו כראיה, הרי שמעיון בו עולה כי אין הוא שופך אור חדש על הפרשה. במסווה של הגשת "ראיה חדשה", חוזר ומעלה המבקש את טענתו, אותה העלה כאמור בבקשתו הקודמת למשפט חוזר, כי סוגיית יחסי עובד-מעביד ושאלות נוספות הכרוכות בזהות העובדים שעבדו עבור החברה בה כיהן כמנהל, הן סוגיות רלבנטיות להרשעתו אשר בית המשפט שהרשיעו לא דן בהן. אין לי אלא לחזור על הנאמר בהחלטה הקודמת, כי בסוגיה זו אין כדי להעלות או להוריד מבחינת תוצאות משפטו של המבקש שכן בית המשפט ביסס הרשעתו על הודאת המבקש ודבר מה נוסף שנמצא לחיזוקה ואין בטענת המבקש הנ"ל כדי לערער מסקנה זו. יוער, כי אין בדו"ח דבר הסותר את מסקנת בית המשפט כי החשבוניות אשר הונפקו למבקש היו חשבוניות פיקטיביות.

טענת המבקש בנוגע לדו"חות מס הכנסה, דינה להידחות ולו מהטעם שלפי תקנה 8 לתקנות אין להגיש בקשה נוספת או אחרת בשל עילה ששימשה יסוד לבקשה שסירבו לה. דין הטענה להידחות גם מטעמים ענייניים. בהחלטה בבקשתו הקודמת של המבקש למשפט חוזר, קבעתי, כאמור, כי דו"חות אשר לא בוקרו במס הכנסה אינם יכולים להוות ראיה כלשהי להרשעת המבקש בעבירות על חוק מס ערך מוסף. המבקש מנסה להיבנות מקביעה זו בטענו כי הדו"חות שהגיש למס הכנסה אכן עברו ביקורת ולכן הם מקיימים עילה להעתר לבקשתו למשפט חוזר. אף טענה זו דינה להידחות. אפילו היתה ביקורת על ידי שלטונות מס הכנסה - ועניין זה שנוי במחלוקת ולא הוכח בפני בית המשפט - יש להדגיש, כי רשויות מס ערך מוסף ורשויות מס הכנסה הן רשויות נפרדות המופקדות על תחומי מס שונים, ובדיקת האחת אינה מלמדת בהכרח שמולאו הוראות החוק עליהן מופקדת האחרת. לפיכך, אין להקיש מדו"חות המוגשים למס הכנסה לעבירות על פי חוק מס ערך מוסף. מכאן, שאין בטענות המבקש בעניין זה כדי להועיל לו.

יתר טענותיו של המבקש לובנו אף הן במסגרת דיונים קודמים, ואין בהן כדי לשכנע כי קיים חשש של ממש שנגרם לו עיוות דין.

על סמך כל האמור, מסקנתי היא שהמבקש לא הוכיח עילה לקיום משפט חוזר, ובקשתו למשפט חוזר נדחית.