רע"ב 9329/06 נסרי סלים דחללה נ. מדינת ישראל

1.

העותר בהליך שבכותרת הינו אסיר. הוא פנה בעתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. במהלך עתירתו ביקש לפסול את השופט שדן בעניינו (כב' השופט נתן זלצ'ובר). בקשתו נדחתה. על החלטה זו מבקש הוא להשיג לפני בית משפט זה. השאלה שהתעוררה הינה כיצד יש לברר הליך זה. ביום 1.1.07 ביקשתי את עמדות בעלי הדין בנדון. המשיבה טענה כי שעה שמ דובר בערעור פסלות שופט, יש לבררו כערעור בזכות. עם זאת, כך נטען, אין מ דובר בהליך פלילי אלא בהליך אזרחי במהותו החייב באגרה. אשר לשיעור האגרה, הרי שזה צריך להיות כקבוע בסעיף 2(ג) לתקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח-1987 (להלן: התקנות). קרי, אגרה בגין "הגשת בקשת ערעור או ערעור על החלטה בעתירת אסיר או עציר", וזאת על מנת למנוע מצב בו שיעור האגרה הנגבה בגין ערעור פסלות של אסיר יהא נמוך מזה הנוהג בערעור פסלות בהליך אזרחי רגיל. העותר לא הגיב להחלטתי מיום 1.1.07 הגם שניתנה לו האפשרות לעשות כן.

2.

אכן, הגשת עתירת אסיר וההשגה על ההחלטה בה מוסדרים בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971. סעיף 62א(א) קובע את הסמכות של בית המשפט המחוזי לדון בעתירת אסיר בשופט אחד. סעיף 62ג' מוסיף וקובע כי "החלטת בית המשפט בעתירה ניתנת לערעור לפני בית המשפט העליון אם נתקבלה רשות לכך מבית המשפט או מאת שופט בית המשפט העליון". כלום נובע מכאן כי גם החלטת שופט במסגרת עתירת אסיר, בבקשה כי יפסול עצמו, ניתנת לערעור ברשות בלבד? תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. מקובלת עלי עמדת המשיבה בנדון ולפיה הערעור על החלטת שופט הדן בבקשת פסילה – גם אם זו באה במסגרת עתירת אסיר – הינו ערעור בזכות. הטעם למסקנתי זו הינו כפול:

ראשית , חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) קובע הסדר ספציפי בכל הקשור בפסלות שופט (ראו והשוו 7412/02 צ'רנוי נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 49). כך הן לעניין עילות הפסלות (סעיף 77א(א) וכן סעיף 77א(א1) לחוק בתי המשפט) והן לעניין הערעור על ההחלטה בבקשת הפסלות (סעיף 77(ג) לחוק בתי המשפט). הסדר ספציפי זה חל על כל דיון הנערך בבית משפט, בלא קשר לשאלה כיצד יש להשיג על החלטות אחרות של השופט באותו ההליך. משמעות הדבר הינה כי הגם שעל החלטות שופט בעתירת אסיר ניתן לערער רק ברשות (כקבוע בסעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר), הרי שעל החלטות בעניין פסלות שופט – גם במסגרת עתירת אסיר – הערעור הינו בזכות כקבוע בסעיף 77(ג) לחוק בתי המשפט. שנית , ההכרה בקיומה של זכות ערעור בהחלטות בעניין פסלות שופט אינה פורמאלית בלבד, כנובע מהוראת סעיף 77(ג) לחוק בתי המשפט, אלא שמבטאת היא גם מהות. המהות הינה תכלית דיני פסלות השופט והחשיבות של הכרעה בשאלת היכולת לשבת בדין בלא חשש ממשי למשוא פנים, לא רק על-ידי השופט הדן בבקשת הפסלות, אלא גם במסגרת ערעור פסלות הנדון לפני שופט אחר מזה שפסילתו נתבקשה (ראו והשוו יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 334-329 (2006); ע"א 8743/04 בר-נר נ' רוט (לא פורסם)). רציונאל זה, המסביר את חשיבות קיומה של זכות ערעור בהחלטות בדיני פסלות בכלל, חל גם במסגרת עתירת אסיר. התוצאה היא, אפוא, כי עומדת לעותר בנסיבות המקרה הזכות לערער על החלטתו של כב' השופט זלצ'ובר לדחות את בקשת הפסילה שהגיש העותר.

3.

אשר לשיעור האגרה שיש לשלם בהליך מעין זה, הרי שברי כי אין המ דובר בהליך פלילי שכן אף מתקין התקנות ראה לנכון לחייב באגרה את עצם הגשת עתירת האסיר כמו גם בקשת רשות הערעור עליה, והכל כקבוע בסעיפים 9 ו-2(ג) לתוספת הראשונה לתקנות האגרות. יחד עם זאת, מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיבה, לפיה הגם שאין מ דובר בהליך פלילי, אין משמעות הדבר כי יש לראות לצרכי האגרה בערעור פסלות שופט במסגרת עתירת אסיר משום ערעור אזרחי. זאת, שכן האגרה בגין ערעור פסלות בהליך אזרחי עומדת כיום על 825 ₪ (סעיף 2(א) לתוספת הראשונה לתקנות האגרות) ואילו האגרה בערעור האסיר כנגד החלטה בעתירתו עומדת על 412 ₪, בהתאם לסעיף 2(ג) לתוספת הראשונה לתקנות האגרות. אין אפוא לפרש את הדין באופן שלפיו ערעור על החלטת שופט בבקשת פסילה בעתירת אסיר יחויב באגרה בשיעור גבוה מזה הנגבה בגין ההחלטה בהליך העיקרי עצמו. אשר על כן, מקובלת עלי העמדה לפיה שיעור האגרה בגין ערעור פסלות שמקורו בעתירת אסיר יהא כשיעור האגרה בבקשת רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר, קרי השיעור הקבוע בסעיף 2(ג) לתוספת הראשונה לתקנות האגרות.

4.

אשר למקרה שלפני הרי שכרטיס תנועות הכספים של המבקש (נכון לחודש דצמבר 2006) מלמד על יתרה ותנועות כספים שאינה של מה בכך ובשים לב לאלו, כמו גם למהות ההליך, מועמדת האגרה בהליך זה על 300 ₪ שישולמו, תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו. בהעדר תשלום ימחק ההליך ללא צורך בהודעה נוספת.