רע"ב 9360/07 אבדיסאר חולמרזייב נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המבקש, תושב אוזבקיסטן, הורשע בהריגת חברתו לחיים, ועל כך נדון ל-14 שנות מאסר שאמורות להסתיים, בניכוי מנהלי, בתאריך 24.10.2010. כמו כן, נדון המבקש לחודשיים מאסר בגין עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, אותה ביצע בשנת 2001 כאשר היה בחופשה.

במהלך שנותיו בכלא ביצע המבקש עבירות משמעת, וחופשות שניתנו לו הופסקו לאחר שגרושתו הישראלית (שעל פי גרסת המערער, הלכה בינתיים לעולמה) סירבה להמשיך לערוב לו.

הוועדה למניעת אלימות במשפחה (להלן: אלמ"ב) דנה בעניינו של המבקש מספר פעמים, ומצאה כי נשקפה ממנו מסוכנות גבוהה ביותר. הערכה זו לא השתנתה גם בחודש פברואר 2007, כאשר וועדת אלמ"ב שבה ובחנה את עניינו של המבקש, וחרף זאת החליטה וועדת השחרורים, בחודש אוגוסט 2007, לשחרר את המבקש ובלבד שיצא מן הארץ לאוזבקיסטן. כנגד החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, ובפסק-דינו קבע בית המשפט קמא, כי וועדת השחרורים לא היתה אמורה לבחון את הסכנה הנשקפת מן המשיב לצבור בישראל בלבד, אלא גם במדינת מוצאו – אוזבקיסטן. כן נקבע שמסוכנות המבקש לא זו בלבד שלא פחתה, אלא שחלה הרעה בתחום זה, ועל כן הוחלט בסופו של יום לבטל את החלטת השחרור.

בבקשה שבפנינו עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים, ולכך אין בידינו להיעתר. בהחלטתו של בית המשפט קמא לא נפל כל פגם, אדרבא, בבחינה נוספת של וועדת אלמ"ב נמצא כי המבקש הנו אדם המנהל מערכות יחסים אינטימיות מקבילות, "שברגע כעס בהחלט עלול להגיב באובדן שליטה". כן נמצא, כי למרות הרשעתו המבקש "לא תופס עצמו כאדם אלים", ואף טוען כי כלל לא גרם למותה של קורבנו.

אנו סבורים כי בנסיבות אלו ההחלטה לשחרר את המבקש אינה יכולה לעמוד במבחן הביקורת, ומשזו היתה מסקנתו של בית משפט קמא, לא נותר לנו אלא לדחות את הבקשה.