רע"ב 9473/11 עופר בן אבוט נ. מדינת ישראל

1.

במסגרת ערעור שהגיש המבקש הוחלט על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע להקל בעונש המאסר שהטיל עליו בית משפט השלום. מדובר היה בהליך פלילי בו הורשע המבקש בעבירות הנוגעות למס ערך מוסף. תקופת המאסר הועמדה על ידי ערכאת הערעור על ששה חודשים ונקבע כי העונש ירוצה על דרך עבודות שירות. המבקש החל לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות. בשלב מסוים הוחלט להפסיק את עבודות השירות. המשמעות היא שעל המבקש לרצות את יתרת התקופה, שלדבריו היא כחודשיים ימים, במאסר בין כותלי הכלא. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט ש' פרידלנדר) דחה את עתירתו של המבקש נגד ההחלטה להפסיק את עבודות השירות. מכאן בקשת רשות הערעור ועימה הבקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בבקשה העיקרית.

2.

איני רואה מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור. מן החומר עולה, כי המבקש הפר פעם אחר פעם את חובותיו כאסיר המרצה עבודות שירות. הוא נעדר ימים לא מעטים מן העבודה, התייצב באיחור ולא ביצע את המטלות שהוטלו עליו. הוא הוזהר שוב ושוב, אך ללא הועיל. המבקש טוען, בין היתר, כי נסיבות אישיות קשות הן שהביאו להפרות. מוכן אני להניח שאכן יש אמת בהסבר שניתן. ברם, על המבקש לזכור, כי הוטל עליו עונש מאסר. ברגיל, יש לרצות עונש זה בין כותלי הכלא. בית המשפט הלך לקראת המבקש שעה שאיפשר לרצות את העונש בעבודות שירות. כאשר המורשע חוזר ומפר את הכללים הנוגעים לעבודות השירות, חרף אזהרות שניתנו, אין מנוס מלהפסיק את העבודות. כך קרה בעניינו של המבקש. אין בטענותיו טעם ראוי שיצדיק התערבות בהחלטה המינהלית להפסיק את עבודות השירות. משמע, צדק בית משפט קמא בהחלטתו.

3.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא וממילא זה גורלה של הבקשה לעיכוב ביצוע.