רע"ב 9546/02 נאיל בן סעיד סופיאן נ. מדינת ישראל

המבקש, אסיר המרצה עונש מאסר של שבע שנים ותשעה חודשים בגין עבירות של שוד, שהייה בלתי חוקית, החזקת רכוש החשוד כגנוב ועבירות רישוי, עתר לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע כנגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא לאפשר לו לצאת לחופשות. בעתירתו טען, כי לא נמסרו לו הסיבות בגינן נשללו חופשותיו; כי אין הוא מהווה סכנה לציבור; וכי החלטת שירות בתי הסוהר הינה בלתי עניינית, לוקה בחוסר סבירות קיצוני, ונגועה באפליה ובחוסר שוויון.

מנגד טען שירות בתי הסוהר, כי בתאריך 25.12.95 ברח המבקש מבית הסוהר, ושהה במשך שלוש שנים מחוץ לכתלי בית הסוהר; כי יש חשש שהמבקש ישוב ויימלט; וכי בתקופה האחרונה ניסה המבקש להבריח מכתבים לאסירים ביטחוניים, נתפס ברשותו חומר החשוד כסם מסוכן, וכן ציוד איפור שהחזיק שלא ברשות.

בית-המשפט המחוזי דחה את עתירתו, בקובעו, כי לנוכח בריחתו של המבקש ממאסרו לתקופה ממושכת, ולנוכח מידע מודיעיני המצביע על חשש מפני המלטות נוספת, נמצא כי לא נפל כל פגם בהחלטת שירות בית הסוהר שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשות.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי, והוסיף, כי בעת שברח היה צעיר כבן 17, בעוד שכיום הוא בן 24, אב לשני ילדים מנישואיו הקודמים, השוקד על הקמת משפחה חדשה עם בת-זוגתו.

לאחר שבחנתי את טענות המבקש, הגעתי לכלל דעה, כי אין מקום לתת רשות ערעור במקרה זה. שכן, בית-המשפט המחוזי מצא כי השיקולים שעמדו בבסיס החלטת שירות בתי הסוהר שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשות – ובגידרם בריחת המבקש מבית הסוהר והחשש מפני הימלטות נוספת – הינם סבירים, ולא מצאתי כי יש להתערב בהחלטה זו. עם זאת, עצם העובדה שהמבקש ברח בעבר אינה מחייבת שלילה מוחלטת של חופשותיו עד לסיום מאסרו, ועל שירות בתי הסוהר לשקול מחדש מעת לעת אם קיים עדיין חשש להימלטות המבקש, תוך בחינת נסיבות העניין, התנהגות המבקש בבית הסוהר ויתרת תקופת מאסרו. לעניין זה, ראו והשוו בש"פ 4121/93, 4191 מדינת ישראל נ' אריה גולדין (לא פורסם, ניתן בתאריך 9.8.93).

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, איפוא.