רע"ב 9636/09 מוחמד חליל נ. שירות בתי הסוהר

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט צ' גורפינקל), בגדרה הוארכה תקופת החזקתו של המבקש במאסר בתנאי הפרדה למשך שישה חודשים נוספים.

2.

המבקש הינו אסיר בטחוני המרצה עונש מאסר עולם בגין הרשעתו בביצוע עבירה של רצח וקשירת קשר לביצוע פשע. המבקש החל לרצות את מאסרו ביום 11.3.06, כאשר החל מיום 3.6.07 מוחזק הוא בהפרדה. זאת, עקב מספר אירועים בהם תקף המבקש אנשי סגל בבית הסוהר. המדובר, באירוע בו תקף המבקש לוחם ביחידת "נחשון" של שירות בתי הסוהר, וכן בניסיון של המבקש לרצוח סוהר על-ידי חיתוך עורפו. בגין אירוע אחרון זה, אף הוגש נגד המבקש כתב אישום. ואולם ההליכים הפליליים נגדו הופסקו בשל מצבו הנפשי לאחר שנקבע כי לא היה אחראי למעשה שביצע. נוכח האמור, ונוכח מידע לפיו אסירים אחרים מתכוונים לפגוע במבקש, נקבע כי החזקת המבקש באגפי הכלא הרגילים הינה מסוכנת לשלומו, לשלומם של אסירים אחרים וכן לביטחון בית הסוהר. יצוין, כי במהלך תקופת מאסרו הועבר המבקש מספר פעמים לטיפול במחלקה סגורה לבריאות הנפש, בפעם האחרונה בחודש דצמבר 2009. בנוסף, בתקופה שבין 29.6.08 לבין 26.1.09 הוחזק המבקש בהפרדה זוגית. אולם, מאז הועבר שותפו לתא של המבקש לאגף הרגיל, שוהה הוא בהפרדת יחיד. יוער, כי תקופת ההפרדה של המבקש הוארכה מעת לעת על-ידי בית המשפט המחוזי, בהתאם לקבוע בסעיף 19ה לפקודת בתי הסוהר (להלן - הפקודה ). ביום 22.10.09 אישר בית המשפט המחוזי להאריך את המשך החזקת המבקש בהפרדת יחיד לתקופה נוספת של שישה חודשים, החל מיום 8.9.09. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. מהמתואר בבקשה ובתגובת המשיב עולה, כי התנהלותו של המבקש בין כותלי הכלא הינה התנהלות המעוררת חשש ממשי לשלומם של אסירים אחרים וכן לשלומם של סוהרים. בנוסף, מתגובת המשיב עולה כי קיים מידע לפיו אסירים אחרים מתכוונים אף לפגוע במבקש עצמו, ככל שישולב חזרה באגף רגיל. בנסיבות אלה, הרי שמתקיימים התנאים המצדיקים את החזקתו של המבקש בהפרדה לפי סעיף 19ב(2) ו-(3) לפקודה. אין חולק, כי החזקת אסיר בהפרדת יחיד, ובפרט לתקופה ממושכת, הינה בעלת השלכות קשות לגביו. לפיכך, על רשויות הכלא חלה חובה לבחון בכל עת את האפשרות לביטול ההפרדה. בנסיבות העניין, מילא המשיב חובתו זו, אך מצא כי לא ניתן לבטל את הפרדת היחיד של המבקש בלא לסכן את שלומו, שלומם של אסירים אחרים וביטחון הכלא בכללותו. לא מצאתי, כי קיים טעם המצדיק התערבות בשיקול הדעת שהופעל. עם זאת, ובמיוחד לאור תקופת ההפרדה הארוכה, חייב המשיב להמשיך ולבחון באופן תמידי האם חל שינוי בנסיבות ובמצבו הנפשי של המבקש, אשר יאפשר הקלה מסוימת בתנאים בהם מוחזק המבקש. זאת, בדגש על האפשרות לשלבו בהפרדה זוגית.

4.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.