רע"ב 9702/05פלוני נ. מדינת ישראל

א.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב (השופטת אהד) מיום 21.9.05 בעע"א 1596/05 ו-1934/05. המבקש, במקור תושב ג'נין, מרצה מאז שנת 1991 עונש של למעלה מ-17 שנות מאסר בגין עבירת אינוס בנסיבות מחמירות ושוד מזוין (ראו ע"פ 6018/92 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במשך תקופת מאסרו הורשע המבקש בעבירות נוספות. ההחלטה נשוא הבקשה התייחסה לעתירות נוספות, אך הבקשה הנוכחית נדרשה רק לשתיים הנזכרות מעלה. תגובת המדינה הוגשה ביום 23.3.06.

עע"א 1596/05 יציאה לחופשות

ב.מאז מאסרו ועד היום לא יצא המבקש לחופשות. בהתאם לנהלי שירות בתי הסוהר (שב"ס) הותנתה יציאתו לחופשות בהמלצה חיובית של מב"ן (המרכז לבריאות הנפש הפועל בשב"ס) (סעיף 5(א) לפרק ו' לפקודת נציבות 04.40.00; ראו רע"ב 5043/98 קחלון פנחס נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם)). בשנת 1998 התקבלה בעניינו של המבקש חוות דעת שלילית של מב"ן, בגינה נמנעו ממנו חופשות. עתירה שהגיש המבקש נדחתה על ידי בית משפט זה (רע"ב 5925/98 מחמד עלאונה נ' שרות בתי הסוהר , פ"ד נב(4) 577, השופט – כתארו אז - אור). עם הגשת עתירתו הנוכחית לבית המשפט לעניינים מינהליים נערכה בעניינו של המבקש חוות דעת עדכנית, שאף בה נקבע כי "בשלב זה לא ניתן להמליץ על חופשות" (חוות דעת מיום 18.9.05. עותק מחוות הדעת נמסר למבקש). בעתירתו טען המבקש כי השתתף לאורך השנים בקבוצות טיפול שונות, והמשך מניעת החופשות אינה אלא נקמה מצד הגורמים הטיפוליים נגדם פתח בהליכים שונים. ביום 21.9.05 דחה בית המשפט קמא את העתירה, בקבעו כי לאור חוות דעת מב"ן החלטת המשיב סבירה. בבקשתו חזר המבקש על טענותיו בדבר התעללות מצד גורמי שב"ס: נטען כי במסגרת הקבוצה הטיפולית איימו גורמים טיפוליים על המבקש, כי אם ימשיך בקבילותיו נגדם תינתן בעניינו המלצה שלילית. בתגובתו טענה המשיבה כי אין ממש בתלונות המבקש נגד גורמי מב"ן, ואף הוצג דו"ח סיכום של היחידה הארצית לחקירת סוהרים. כן נטען כי לאור ההמלצה השלילית של גורמי מב"ן לא נפל כל פגם בהחלטת שב"ס.

ג.לאחר העיון בבקשה, בתגובה ובחוות הדעת המקצועיות לגופן (לרבות חוות דעת נוספת, מאוחרת. להחלטתו של בית המשפט קמא, מתאריך 20.11.05 שאף היא נמסרה לידי המבקש), אין בידי להיעתר לבקשה. לא אחת חזר בית משפט זה על חובתו של גורם המאשר חופשות אסירים להעמיד לנגד עיניו את הסיכון שבשחרור עברייני מין לחופשות (ע"פ 379/83 יוסף אלמליח נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(4) 466; עע"א 6481/01 סולימאן אל עביד נ' שירות בתי הסוהר , פ"ד נז(6) 678 703). כפי שציין הפרקליט המלומד, לאחרונה, קיבלה חובה זו ביטוי גם בחקיקה (ראו סעיף 6(א)(5) לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו-2006, העתיד להיכנס לתוקף ביום 1.10.2006). במקרה דנא התנגדו גורמי הטיפול לשחרור המבקש לחופשות. החלטותיהם הסתמכו על היכרות ממושכת עם המבקש, הן ברמה הפרטנית והן במסגרת קבוצות טיפול. גם תולדותיו בכלא, הן במישור הפלילי והן במישור ההתנהגותי, תומכות במסקנות המקצועיות (עמ' 2 לחוות הדעת מיום 18.9.05). בנסיבות לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת שב"ס. בהקשר קרוב נפסק "כלל הוא כי בית המשפט לא יטה להתערב בהחלטת הועדה הנשענת על חוות דעת מקצועית של מב"ן, אלא בהתקיים עילה מיוחדת ויוצאת דופן לכך" (רע"ב 1562/05 אריה

יחיא בושארי נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם) - השופטת פרוקצ'יה).

עע"א 1934/05 הכנסת מחשב לתאו של המבקש

ד.בבקשתו המבקש עתר גם נגד החלטת בית המשפט קמא לקבל עמדת שב"ס שלא לאפשר לו להכניס לתאו מחשב אישי. בית המשפט דחה את העתירה בקבעו "קיים נוהל מסוים. זה מנופק לאסירים הלומדים לימודים גבוהים. במקרה של עותר זה מדובר במי שלומד בעצמו בחינות בגרות, נרשם לקורס מחשבים. עליו להגיש בקשה. שמעתי מהפרקליטות כי זו תישקל תוך התייחסות לצרכיו. בנסיבות אלה אני מורה על מחיקת העתירה". בבקשתו טוען המבקש כי גורמי שב"ס מסרבים לאפשר לו לימודי מחשב. בתגובת המשיבה נטען כי בעקבות הדיון בבית המשפט קמא, הגיש המבקש בקשה להכנסת מחשב לתאו, אך זו נדחתה. נטען כי אין המשיב לומד לבחינות הבגרות, וכי כיתת המחשבים אליה נרשם טרם נפתחה. בנסיבות, כך טוענת המשיבה, על המבקש להגיש עתירה נגד ההחלטה האמורה, שכן עתירתו הקודמת בעניין נמחקה.

ה.דומה כי הצדק עם המשיבה. בפני המבקש פתוחה האפשרות לפנות בעתירה חדשה נגד ההחלטה. בהתחשב בעמדת הפרקליטות בפני בית המשפט קמא, ובכך שהמבקש עוסק בכתיבה (נטען כי פירסם מספר ספרי שירה), בשים לב למכלול נסיבותיו, לרבות היעדר חופשות, ולחפצו להתקדם בלימודיו - הדעת נותנת כי גורמי שב"ס ישקלו בכובד ראש את בקשת האסיר לעניין זה, ללא שאקבע מסמרות.

ו.בבקשתו מתייחס המבקש לתלונות שונות נגד סוהרים, בעיקר ביחס לגניבת שיריו, ומבקש הקמת ועדת חקירה. עתירותיו בעניין נדחו על ידי בית המשפט קמא כיון שתלונותיו היו באותה העת בטיפול ליחידה לחקירות סוהרים. לתגובתו צירף המשיב את הדו"ח המסכם של היחידה בפרשה מיום 9.11.05. בדו"ח נקבע כי "לא נמצאו תימוכין לדבריו" של המבקש. אם חפץ המבקש להשיג על קביעה זו, עומדת בפניו האפשרות לנקוט צעדים משפטיים, אך נוכח מחיקת העתירות בבית המשפט קמא אין זה המקום לדון בטענותיו בסוגיה.

ז.נוכח כל זאת, לא אוכל להיעתר לבקשה. אציין כי נוכח פרסומו של ההליך ברע"ב 5925/98 כאמור, אין מקום להחסות הליך זה.