רע"ב 9729/03 יאסין ריפעי נ. שב"ס

1.

המבקש, המרצה עונש מאסר של 9 שנים ו- 8 חודשים בשל עבירה של מעשה מגונה בכוח, עתר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד המשיב "שיבוא ויתן טעם כדלקמן: (א) מדוע המשיב מפר את זכותו של העותר [המבקש – י' ט'] לחופש הדת; (ב) מדוע המשיב מחזיק את העותר [המבקש – י' ט'] בצינוק ו/או בידוד". בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ח' סלוטקי), בהחלטתו מיום 12.6.03, דחה את העתירה.

המבקש מבקש להרשות לו לערער על ההחלטה. לטענתו, בבית הסוהר בו הוא מוחזק אין מסגד או מקום אחר המיועד לתפילה של מוסלמים וכן אין מאפשרים לו לצאת אל מחוץ לתאו להתפלל. משום כך מתקשה הוא, ומתקשים אסירים מוסלמים אחרים, לקיים את מצוות דתם להתפלל בציבור; שכן לטענתו, אין הוא יכול להתפלל בתאו, שבו מותקנים שירותים, משום שלפי מצוות דתו אין להתפלל במקום שיש בו סירחון או לכלוך. לטענתו, פוגע הדבר בחופש הדת שלו. המשיב השיב על הבקשה ביום 30.12.03.

2.

דין הבקשה להדחות.

תקנה 44 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח – 1978 מורה כי:

"44. מקום תפילה

בכל בית סוהר שהתנאים בו מאפשרים זאת יוקצה חדר או מקום מתאים לתפילה"

מן התקנה עולה כי יש להקצות חדר או מקום מתאים לתפילה רק כאשר התנאים בבית הסוהר מאפשרים זאת. לצורך בחינת השאלה עיין בית המשפט המחוזי במסמכים (מכתבו של ד"ר ניסים דנה, מנהל האגף לעדות במשרד לענייני דתות, מיום 7.10.99; מכתבו של מר אבי ביטון, מנהל בית הסוהר, מיום 9.1.03; מכתבו של מר שמעון ביבס, סגן מנהל בית הסוהר, מיום 4.3.03; ומכתבה של עו"ד גילה שבירו, סגנית היועץ המשפטי של שירות בתי הסוהר מיום 16.1.03). ובנתונים מספריים שהוגשו לו בדבר רמת הצפיפות בבית הסוהר. על פי כל אלה קבע בית המשפט שהתנאים בבית הסוהר אינם מאפשרים הקצאת חדר מיוחד לתפילה עבור האסירים המוסלמים המוחזקים בו. עוד קבע כי לפי מכתבו הנזכר של סגן מנהל בית הסוהר, המבקש "אינו מוגבל בקיום מצוות דתו, אך למען הסר ספק יאפשר המשיב קיומן של תפילות יום השישי וחגים בחצר האגף, בציבור. בכך יש כדי לאזן בין זכות העותר [המבקש – י' ט'] לקיים את מצוות התפילה בציבור ובין צורכי בית הסוהר".

3.

בית המשפט המחוזי שקל, אפוא, את השיקולים הצריכים לענין, איזן ביניהם והגיע למסקנה שהגיע. החלטתו היא בגדר ביקורת שיפוטית על החלטת רשויות בתי הסוהר (ראו, בין היתר, רע"ב 4570/02 מחאמיד נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(5) 236; רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי , פ"ד נב(2) 743; רע"ב 6545/97 מדינת ישראל נ' מחאג'נה , תקדין עליון 97(3) 58), ולפיה לא רק שלא חרגו אלה באופן ממשי ממתחם הסבירות, אלא שאיזנו כראוי בין זכותו של המבקש לבין צרכי בית הסוהר. אין עילה להתערב בכך. לא זאת בלבד אלא שהמבקש עתיד להשתחרר ביום 15.1.04, כך שנותרה לו לריצוי תקופת מאסר של 15 ימים בלבד. הפגיעה בזכות התפילה שלו - אפילו היא קיימת – היא מצומצמת, אפוא, גם מבחינת משך הזמן. לפיכך, אני דוחה את הבקשה להרשות ערעור.