פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
9803/17
לפני:
כבוד השופט י' אלרון
המבקש:
פואד אבו שמיס
נ ג ד
המשיב:
הממונה על עבודת השירות
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט העניינים מינהליים מחוז מרכז מיום 07.12.2017 בתיק עת"א
020141-11-17 (כב' השופטת מ' ברנט) ובקשת עיכוב ביצוע עונש המאסר מיום
14.12.2017.
בשם המבקש:
עו"ד מחמוד
נעאמנה
החלטה
1.
בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד בעת"א 20141-11-17 (השופטת מ' ברנט ) מיום 7.12.2017, בו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת המשיב להורות על הפסקה מנהלית של עבודות השירות שהוטלו על המבקש וריצוי עונשו במסגרת מאסר.
2.
נגד המבקש התנהלו מספר הליכים בהם הורשע בהכרעה אחת, בין היתר, בעבירות סמים שונות ובעבירות העלבת עובד ציבור; תקיפת שוטר; הפרעה לשוטר; איומים; והפרת הוראה חוקית. לאחר שעיין בחוות הדעת החיובית מהממונה על עבודות השירות, קבע בית משפט השלום בתל אביב-יפו (ס' הנשיא צ' עוזיאל ) כי המבקש ירצה את עונשו בדרך של חמישה חודשי עבודות שירות.
3.
לאחר שהמבקש לא התייצב במרבית ימי עבודות השירות ולא הגיע לשימוע אליו זומן, החליט הממונה על עבודות השירות ביום 2.10.2017 על ביטול ריצוי המאסר בדרך של עבודות השירות וחייב את המבקש לרצות את עונשו במאסר.
4.
בגין החלטה זו הגיש המבקש עתירה מנהלית, שנדחתה, כאמור, על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים ביום 7.12.2017. במסגרת ההחלטה, שקל בית המשפט את העובדה כי שהמבקש לא התייצב ברובם המוחלט של ימי העבודה, לא היה זמין בטלפון, ואף דיבר בבוטות למפקחת על עבודות השירות. כמו כן, דחה בית המשפט קמא את טענתו של בא-כוח המבקש כי לא הוסבר למרשו על אודות מהות ומשמעות הזימון לשימוע.
5.
בנוסף, דחה בית המשפט את טענותיו של בא-כוח המבקש בנוגע לאישורי המחלה שהגיש. בית המשפט אמנם ציין כי לחלק מימי ההיעדרות אכן הוגשו אישורי מחלה, אך הם מקוטעים וחלים רק על ימי החול. כן קבע בית המשפט כי לא הובא בפניו כל מסמך המעיד על נסיבות הריון אשתו של המבקש, ובכל מקרה השיקולים בדבר הלידה המתקרבת נלקחו בחשבון בעת ההחלטה על ריצוי העונש בעבודות השירות.
6.
בבקשה שלפני חוזר בא-כוח המבקש על הטיעונים שהעלה בפני בית המשפט קמא, ובייחוד בעניין הפגמים המנהליים והדיוניים שנפלו, לטענתו, במסגרת הליך ההודעה למבקש על ההפסקה המנהלית של עבודות השירות.
7.
דין הבקשה להידחות. עניינו של המבקש אינו מעורר שאלה משפטית בעלת משקל, ולכן אין מקום להיעתר לבקשת רשות ערעור זו (ר' בר"ע 7/86 חיים לואיס וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). גם גופן של טענותיו אינו משכנע, ומסקנותיו של בית המשפט קמא בעניינים אלו מקובלת אף עלי.
8.
לפיכך, הבקשה נדחית. משכך מתייתרת גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש אותה הגיש המבקש.
המבקש יתייצב לריצוי מאסרו כמפורט החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז בעת"א 20141-11-17 (השופטת מ' ברנט ) מיום 7.12.2017.
ניתנה
היום, א' בטבת התשע"ח (19.12.2017).
ש ו פ ט